שיחות

הפרשיות שבתורה יש שהן מפורשת, ויש שהן סתומות, ויש שהן עומדות על הגבול שבין הסתום למפורש – נראות מפורשות וגלויות,

אנחנו פותחים היום את ימי בין המצרים, ובמקומנו סמוך למקדש הרגשת הימים גדולה יותר. המשנה בתענית[1] מונה חמישה דברים שאירעו

זמירות שבת המקור החז"לי לזמירות שבת, נמצא בדברי הגמרא על מגילת אסתר: "'ביום השביעי כטוב לב המלך ביין'… אמר רבא

קול גדול – ברכה וקללה בין פרשת בלעם לפרשת מתן תורה נמתחים קווים סמויים של קשרים, המופיעים בחז"ל בכמה אנפין.

בשיחות קודמות דברנו על מושגי העדות הנזכרים בתורה: ארון, משכן, לוחות, פרוכת, אוהל. אלא שיש כאלה שאמנם במקרא עצמו אינם

בפרשתנו מופיע ראשית התהליך של הפיכת אישים פרסונליים בהיסטוריה לדמויות של עמים; במשלחת משה לאדום: "וישלח משה מלאכים מקדש אל

הגיהנום נזכר במסכת נדרים ארבעה פעמים – ביחס לעולם הבא[1], לדינו של קורח וסיעתו[2], לביקור חולים[3] וביחס למידת הכעס: "אמר

ברכת 'מעין שבע', שבסיום תפילת ליל שבת, נחתמת במטבע לשון ייחודי: "ומניח בקדושה לעם מדושני עונג זכר למעשה בראשית". ביטוי

משה וקורח בתפילת השבת אנו אומרים: "ישמח משה במתנת חלקו". ה'שמחה' וה'חלק' מזכירים את לשון המשנה – "איזהו עשיר השמח

קדושה וברכה – צמצום והתפשטות בתפילת ליל שבת, בברכת מעין שבע אנו אומרים: "אדון השלום מקדש השבת ומברך שביעי", וכוללים