שיחות

מגילת רות וחג השבועות מקור קריאת מגילת רות בשבועות קדום, ומופיע כבר במסכת סופרים: "רות במוצאי יום טוב ראשון של

נשמה יתירה ביום טוב הגמרא בפסחים דנה בסדר הבדלה בליל יום טוב, שחל במוצאי שבת, והרי היא אינה מזכירה את

יסוד החידוש ניצב בבסיסו של חג השבועות, על שני ממדיו – מתן תורה והבאת הביכורים. במהות החידוש ישנה תופעה מפליאה

פרשת במדבר וחג השבועות. תשכ"ח ספירה – יחיד ורבים "שאו את ראש כל עדת בני ישראל… במספר"[1]. הספירה ונשיאת הראש

קדושת מועדי השנה לוקחת חלק מרכזי בעבודה הפנימית, ובין גדולי הדורות היו כאלה שקבעו את עבודת ד' שלהם מסביב למועדים

שם – הערכה מתורגמת נושא השמות בתנ"ך הוא נושא רחב הכולל עניינים מהותיים בתכניו. בשיחה זו לא נעסוק בנושא זה

שכינה למעלה מראשותיו של חולה הגמרא במסכת שבת דנה בביקור חולים בשבת, ומסקנתה ש'שכינה למעלה מראשותיו של חולה': "תנו רבנן

קדושה ורצון את הקידוש בליל שבת אנו פותחים בקדושה וברצון: "אשר קדשנו במצוותיו ורצה בנו". חשיבותם של ישראל נובעת מקידושם

ברכת הבנים במרכז פרשתנו ניצבת ברכת יעקב לבניו, וקודמת לה ברכתו לבני בניו, אפרים ומנשה: "ויברכם ביום ההוא לאמור בך

בכורה ובחירה לכל אורך ספר בראשית אנו מוצאים את המתח שבין הבחירה לבכורה. בין הנתון לאדם במתנה, בטבע, מחד גיסא,