פרשת שבוע

בפרשתנו מופיע ראשית התהליך של הפיכת אישים פרסונליים בהיסטוריה לדמויות של עמים; במשלחת משה לאדום: "וישלח משה מלאכים מקדש אל

הגיהנום נזכר במסכת נדרים ארבעה פעמים – ביחס לעולם הבא[1], לדינו של קורח וסיעתו[2], לביקור חולים[3] וביחס למידת הכעס: "אמר

ברכת 'מעין שבע', שבסיום תפילת ליל שבת, נחתמת במטבע לשון ייחודי: "ומניח בקדושה לעם מדושני עונג זכר למעשה בראשית". ביטוי

משה וקורח בתפילת השבת אנו אומרים: "ישמח משה במתנת חלקו". ה'שמחה' וה'חלק' מזכירים את לשון המשנה – "איזהו עשיר השמח

קדושה וברכה – צמצום והתפשטות בתפילת ליל שבת, בברכת מעין שבע אנו אומרים: "אדון השלום מקדש השבת ומברך שביעי", וכוללים

פרשתנו עשויה מקשה אחת, על שלל הנושאים המרכיבים אותה: מעשה קורח וחוקי הכהונה והלוויה בעקבותיו. עלינו להתבונן במבנה זה. בחירת

היש בה עץ בפרשתנו, משה מצווה למרגלים לבדוק בארץ ישראל "אם יש בה עץ"[1]. רש"י פירש שהכוונה לאדם כשר שמגן

כיבוד אב ושבת – עדות מצוות כיבוד אב נזכרת ב-ג' מקומות בתורה: במרה, לפני מתן תורה[1], בעשרת הדברות שבספר שמות

העיון בפרשת המרגלים מרובה פנים: שאלת חטאם של המרגלים, שעל פניו עשו את אשר התבקשו, ההשוואה בין המסופר בספר במדבר

היחיד במחשבת היהדות בפרק 'השוכר את הפועלים' דנה הגמרא בחיובי עבודת הפועל וזמנה, והביאה את הפסוקים בתהילים: "תזרח השמש יאספון