שיחות

כיבוד אב ושבת – עדות מצוות כיבוד אב נזכרת ב-ג' מקומות בתורה: במרה, לפני מתן תורה[1], בעשרת הדברות שבספר שמות

העיון בפרשת המרגלים מרובה פנים: שאלת חטאם של המרגלים, שעל פניו עשו את אשר התבקשו, ההשוואה בין המסופר בספר במדבר

היחיד במחשבת היהדות בפרק 'השוכר את הפועלים' דנה הגמרא בחיובי עבודת הפועל וזמנה, והביאה את הפסוקים בתהילים: "תזרח השמש יאספון

סעודות המלך סעודות שבת קיבלו בזוהר מעמד מיוחד, ושם הן מכונות 'סעודות האמונה' ו'סעודות המלך': "…מאן דאיהו בדרגא דמהימנותא, בעי

שונה הוא הקידוש בשבת מהקידוש בכל המועדים האחרים, לא רק במשקלו ההלכתי אלא אף במהותו. יש בו בקידוש השבת שני

שביעה, רצון ושבת הברכה האמצעית שבתפילות השבת נחתמת במספר בקשות: "אלוקינו ואלוקי אבותינו רצה במנוחתנו" וכו'. אחת מהן היא הבקשה

בפרשתנו בא סיום הקמת המשכן: "ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן וימשח אותו… זאת חנוכת המזבח ביום הימשח אותו"[1].

עניינו של החומש הרביעי שבקריאתו אנו פותחים השבת, תוכנה של פרשת השבוע שאנו עומדים בה וגדולת היום שזכינו לו לפני

הפרט והכלל – בפרשה, בזמן ובמקום הפרט והכלל בספירה פרשתנו פותחת בספירה: "וידבר ד' אל משה במדבר סיני… שאו את

הן בתורה והן בחז"ל אנו מוצאים את הדגשת השבת ביחס לפסח, בזיקה אל ספירת העומר. כך בספר ויקרא: "וספרתם לכם