שיחות

ברכת הבנים במרכז פרשתנו ניצבת ברכת יעקב לבניו, וקודמת לה ברכתו לבני בניו, אפרים ומנשה: "ויברכם ביום ההוא לאמור בך

בכורה ובחירה לכל אורך ספר בראשית אנו מוצאים את המתח שבין הבחירה לבכורה. בין הנתון לאדם במתנה, בטבע, מחד גיסא,

בברכת 'מגן אבות', הנאמרת בתפילת ליל שבת, באה הדגשה ליסוד המנוחה השבתי: "המניח לעמו ביום שבת קדשו"; "כי בם רצה

גישה של חיבור פרשיות אלו, פרשיותיהם של בני יעקב, מספרות על המתחים שבין האחים, שבטי ישראל. מובן שיסוד המתח הוא

'יתן עיניו בנרות' ההלכה הפסוקה היא להסתכל בנרות בזמן הקידוש: "וכשמתחיל יתן עיניו בנרות"[1]. בטעמיה של הלכה זו נאמרו סיבות

בין הלכה למעשה, בין פרשיות הקיץ והחורף חסידים מוסרים בשם הרבי מקוצק שפרשיות החורף מכוסות באדרת כבדה. כוונת הדברים שבפרקי

חומרתו של עשרה בטבת תענית עשרה בטבת חריגה בחומרתה, במובן מסוים, משאר התעניות. דבר זה אנו למדים מדברי הבית יוסף

הלילה מאירים הנרות באור כפול ומשולש: אור שבת, אור חנוכה ואור ראש חודש.  אמירה כעין זו נתפרשה לנו בעבר באופנים

בפרק 'אשת חיל'[1], שנהגו ישראל לזמרו בליל שבת, מופיע הלילה פעמיים כביטוי לזריזות: "ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה"[2], "טעמה

ההנגדה הזוגית, העוברת כחוט שני בספר בראשית, מופנית בפרשיותיו האחרונות אל בית ישראל פנימה. מעימותים בין יצחק לישמעאל, ובין יעקב