שיחות

מפי העליון לא תצא הרעות בעיית הרע בעולם מסובכת, וכבר קונן ירמיהו באיכה: "מפי עליון לא תצא הרעות והטוב"[1]; דור

בתפילת יום השבת בא הביטוי הייחודי: "ישמח משה במתנת חלקו". זו היא שמחה על חלקו השייך לו, זה המתגלה בנייחא

התורה מספרת לנו על שני מאורעות שאירעו במשפחת הכהונה בתקופת הנדודים במדבר: האחד – מות בני אהרון נדב ואביהוא, השני

כפילות השבת קורבנה של השבת מועט, כפי הנאמר בפרשתנו: "וביום השבת שני כבשים"[1]. על מיעוט זה התרעמה השבת, כפי שדרשו

הפרשיות שבתורה יש שהן מפורשת, ויש שהן סתומות, ויש שהן עומדות על הגבול שבין הסתום למפורש – נראות מפורשות וגלויות,

אנחנו פותחים היום את ימי בין המצרים, ובמקומנו סמוך למקדש הרגשת הימים גדולה יותר. המשנה בתענית[1] מונה חמישה דברים שאירעו

זמירות שבת המקור החז"לי לזמירות שבת, נמצא בדברי הגמרא על מגילת אסתר: "'ביום השביעי כטוב לב המלך ביין'… אמר רבא

קול גדול – ברכה וקללה בין פרשת בלעם לפרשת מתן תורה נמתחים קווים סמויים של קשרים, המופיעים בחז"ל בכמה אנפין.

בשיחות קודמות דברנו על מושגי העדות הנזכרים בתורה: ארון, משכן, לוחות, פרוכת, אוהל. אלא שיש כאלה שאמנם במקרא עצמו אינם

בפרשתנו מופיע ראשית התהליך של הפיכת אישים פרסונליים בהיסטוריה לדמויות של עמים; במשלחת משה לאדום: "וישלח משה מלאכים מקדש אל