שיחות

במסכת שבת מובאות בסמיכות שתי מימרות של רבי מילאי, המופיע כאן בפעם היחידה בש"ס[1]. הראשונה עוסקת ביוסף ואחיו: "אמר רבי

זכור את יום השבת יסוד הצירוף של צמד המילים: "יום השישי" לקידוש בליל השבת – עניינו, על פי הגר"א, ההוספה

תוספת שבת בין הדברים המייחדים את השבת מתבלט יסוד ההכנה אליה; כמידת ההכנה כך ההשגה, ומכאן המושג 'קבלת שבת', והיציאה

פרשתנו פותחת בתרומה, הבאה דווקא בנדבה: "דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו

עולם, שנה ונפש בספר יצירה מתוארת המציאות בבחינות משולשות – עולם, שנה ונפש. המושג 'עולם' עצמו, בעל הוראה כפולה הוא

מיקומה של פרשת משפטים מיקומה של פרשת משפטים היא סוגיה הטעונה בירור במגוון מישורים, ונוגעת לשאלת הסדר הכרונולוגי של מתן

חודש האביב מרובות הן המצוות הנזכרות בפרשתנו; ביניהן אנו מוצאים את פרשיות המועדים, על הוראתם החקלאית: "ושש שנים תזרע את

סיפור מתן תורה מעוגן, לשיטת הרמב"ן, במצוות לא תעשה: "המצוה השניה שנמנענו שלא נשכח מעמד הר סיני ולא נסיר אותו

מקום היחיד ביהדות בפרק 'השוכר את הפועלים' דנה הגמרא בחיובי עבודת הפועל וזמנה, ודורשת לשם כך את הפסוק בתהילים: "יצא

מעיון בפרשתנו עולה מרכזיותו של יסוד התוספת. בארבע מקומות נמצא יסוד זה בפרשתנו – באישיותו של יתרו, במתן תורה, בציווי