שיחות

השבת, המן והשירה הצמד של שבת ושירה יש לו צלע שלישית – פרשת המן. היסוד הפולקלוריסטי של פיזור אוכל לציפורים

כפל המן והשבת בפרשתנו מסופר לראשונה על המן היורד משמים: "ויאמר ד' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים"[1]. 

שבת שאנו עומדים בה מצוינת בשתיים: היא שבת-שירה וחל בה ראש השנה לאילן[1]. ואף שכל השבתות כולן אומרות שירה: "ויום

ויחזק ד' פרשת המכות במצרים מעוררת בעיה יסודית במחשבה על דבר חופש הפעולה של האדם, המתעצמת בעקבות חיזוק לב פרעה

שמחתו של משה רבינו ביחס לשבת – "ישמח משה במתנת חלקו"[1] – מוצאת תימוכין בפרשתנו. בפגישה היזומה האחרונה של משה

מעשה בראשית ויציאת מצרים – האוניברסלי והלאומי פרשתנו, כיתר הפרשות המקיפות אותה, עוסקת ביציאת מצרים. מרכזיותה של יציאת מצרים ביהדות

בכורה ובחירה בין-לאומים בעבר עמדנו על כך שספר בראשית עומד בסימן 'בכורה ובחירה', דהיינו המתח שבין הבכור הנולד ראשון לבין

ושמרו בני ישראל את השבת – לדורותם בתפילת עמידה של שחרית בשבת אנו מצטטים מן התורה: "ושמרו בני ישראל את

ישמח משה – ויעקב הפתיחה לתפילת עמידה בשחרית של שבת – מתחילה במשה: "ישמח משה במתנת חלקו", ומסיימת ביעקב: "לזרע

ברכת החודש בשבת יסודה של ברכת החודש קדום. מאז שהונהג הלוח הקבוע, שהחליף את קידוש החודש על ידי עדים, נהגו