שיחות

חומרתו של עשרה בטבת תענית עשרה בטבת חריגה בחומרתה, במובן מסוים, משאר התעניות. דבר זה אנו למדים מדברי הבית יוסף

הלילה מאירים הנרות באור כפול ומשולש: אור שבת, אור חנוכה ואור ראש חודש.  אמירה כעין זו נתפרשה לנו בעבר באופנים

בפרק 'אשת חיל'[1], שנהגו ישראל לזמרו בליל שבת, מופיע הלילה פעמיים כביטוי לזריזות: "ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה"[2], "טעמה

ההנגדה הזוגית, העוברת כחוט שני בספר בראשית, מופנית בפרשיותיו האחרונות אל בית ישראל פנימה. מעימותים בין יצחק לישמעאל, ובין יעקב

בית יעקב ובית עשו מבנהו של ספר בראשית הוא פירמידלי – מבסיס אנושי רחב לצמצום משפחתי, תוך תהליך בירור מתמשך

כתונת פסים בפרשתנו מתחילות פרשיותיו של יוסף הצדיק. ובמה הן פותחות? בכתונת הפסים: "וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי

בברכת 'מגן אבות', שאומר שליח הציבור לאחר תפילת עמידה בליל שבת – יש מעין שבע הברכות שבתפילת הלחש, החל מ'מגן

בין חלקי סיפור פרשת יוסף ואחיו ישנה פרשייה קצרה: "וימצאהו איש והנה תעה בשדה וישאלהו האיש לאמר מה תבקש. ויאמר

אחד מיסודותיה של ההיסטוריה העולמית הוא שאין מאורעותיה דומים דמיון גמור האחד למשנהו, והשוני הוא מסימניה העיקריים. אמנם במסגרת שוני

ויכולו – כלים, כלה, והכלה החלק הראשון של הקידוש בליל שבת מכונה בשם: 'ויכולו', על שם הפסוק הפותח אותו. כינוי