שיחות

פנים רבות יש לקשר הפנימי שבין השבת והמקדש, ובהם עסקנו פעמים רבות, כגון: הכפילות – שבת ברכתה כפולה וירושלים חוברה

טעמי המצוות פרשת טעמי המצוות היא פרשה גדולה, אשר חלוקים בה חכמי ישראל מראש מקדם בגישותיהם השונות – יש שצידדו

שבת בזמן כמקדש במקום הקדושה יש לה גילויים בצדדי המציאות השונים – הזמן והמקום. מעלתה של קדושת המקום מוצאת את

אדר וניסן – אחרית וראשית בשנה המעוברת קוראים את המגילה באדר השני, ובטעם הדבר אמרו בגמרא: "אמר רבי טבי… מסמך

השבת נתונה במתח שבין פעולה להימנעות, עשייה ושביתה, נגלה ונסתר; בין 'זכור' ל'שמור'. מתח זה מגיע לשיאו בכפילות הלשונית בקידוש

מיקום ספר ויקרא חלוקת התורה לחמשה חומשים מעוגנת בתורה עצמה, גם אם היא לא מפורשת בה, שכן התורה ציינה זאת

בסיום הפרשה הקודמת ראינו כי ניסיונו הראשון של משה רבנו לגאול את ישראל לא עלה יפה, והשעבוד לא הופסק אלא

לדורותם בתפילת העמידה בשבת אנו מצטטים מן התורה: "ושמרו בני ישראל את השבת, לעשות את השבת לדרתם ברית עולם…"[1]. קטע

שמות החומשים שבידנו נראים לכאורה שמות טכניים, שהרי הם נקראים על שם מילה בפסוק הפותח את הספר. לעומת זאת, בחלק

גילוי שכינה בראש פרשתנו יש דוגמה של בעיה פרשנית, לכאורה מקומית, שהפכה לסלע מחלוקת רעיונית הנוגעת לאחד היסודות החשובים –