שיחות

'וסר עוונך' יחס הדוק מתקיים בין השבת לתשובה, והוא מצוין החל מספרות התנאים ועד לאחרונים. בקשר זה דנו בעבר באנפין

עת רצון ימי אלול הם ימי רצון, ודבר זה אנו למדים מן הלוחות השניים שניתנו בסוף ארבעים ימי הרצון שנפתחו

מתחילת ימי בין המיצרים ועד ימי התשובה בהם אנו עומדים, אנו מצויים בעיצומו של תהליך המוביל אותנו מפורענות לנחמה ותשובה.

ראינו בעבר תוכנו המיוחד של 'אלול' הוא הפנימיות. מכאן התבודדותו של משה בשנית על הר סיני, שממנה התבודדותו של כל

ז' דנחמתא להפטרות ז' דנחמתא יש מעמד מיוחד. הבטחת הקב"ה לנחם את ישראל על כל צרות החורבן ועוגמת התוכחה –

תשובה – בין חידלון ליצירה במדע ההיסטוריה ידועות תקופות המכונות 'ראקציונריות'. מבחינה דתית משמען שלעומת ה'קידמה' וההשתחררות מכבלי הדת, באה

שנה – לשְנות ולשָנות מן המפורסמות הוא שעניין הזמן ענין נכבד הוא. אולם דומה שיותר מאשר בכל הקשר אחר, בא

בפרשתנו נאמר: "תמים תהיה עם ה' אלוקיך"[1]. במשמעותו של פסוק זה נחלקו המפרשים. במישור ההלכתי, מצינו שנחלקו בדבר הרמב"ם והרמב"ן

בן אדם לחברה – קדושה ומלכות מפורסמים הם הדברים שמלבד חלוקת כלל המצוות למצוות שבין אדם למקום ולמצוות שבין אדם

כי אם פרשת היראה בנאומו הגדול של משה, הממשיך בפרשתנו, משובצת פרשייה המכונה 'פרשת היראה', הפותחת בפסוק: "ועתה ישראל מה