שיחות

חודש האביב מרובות הן המצוות הנזכרות בפרשתנו; ביניהן אנו מוצאים את פרשיות המועדים, על הוראתם החקלאית: "ושש שנים תזרע את

סיפור מתן תורה מעוגן, לשיטת הרמב"ן, במצוות לא תעשה: "המצוה השניה שנמנענו שלא נשכח מעמד הר סיני ולא נסיר אותו

מקום היחיד ביהדות בפרק 'השוכר את הפועלים' דנה הגמרא בחיובי עבודת הפועל וזמנה, ודורשת לשם כך את הפסוק בתהילים: "יצא

מעיון בפרשתנו עולה מרכזיותו של יסוד התוספת. בארבע מקומות נמצא יסוד זה בפרשתנו – באישיותו של יתרו, במתן תורה, בציווי

זכר השבת – שמאי והלל בפרשתנו אנו קוראים על עשרת הדברות, שבתוכם ישנו הציווי על זכירת השבת: "זכור את יום

היחיד במחשבת היהדות בפרק 'השוכר את הפועלים' דנה הגמרא בחיובי עבודת הפועל וזמנה, והביאה את הפסוקים בתהילים: "תזרח השמש יאספון

השבת, המן והשירה הצמד של שבת ושירה יש לו צלע שלישית – פרשת המן. היסוד הפולקלוריסטי של פיזור אוכל לציפורים

כפל המן והשבת בפרשתנו מסופר לראשונה על המן היורד משמים: "ויאמר ד' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים"[1]. 

שבת שאנו עומדים בה מצוינת בשתיים: היא שבת-שירה וחל בה ראש השנה לאילן[1]. ואף שכל השבתות כולן אומרות שירה: "ויום

ויחזק ד' פרשת המכות במצרים מעוררת בעיה יסודית במחשבה על דבר חופש הפעולה של האדם, המתעצמת בעקבות חיזוק לב פרעה