שיחות

זכור ושמור – עבר ועתיד בפרשתנו שבות להופיע עשרת הדברות בפעם השנייה, לאחר שהופיעו בפעם הראשונה בספר שמות. היחס בין

נהגו ישראל להמתין עם קידוש הלבנה עד אחר תשעה באב, וכך הובא ב'דרכי משה': "במהרי"ל הלכות תשעה באב: 'מהרי"ל לא

חזון לשבת יש שבת-חזון ויש חזון-לשבת. השבת שאנו עומדים בה נקראת 'שבת חזון', על שם הביטוי הפותח את ההפטרה: "חזון

שבת – וינפש על יום השבת נאמר: "כי ששת ימים עשה ד' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש"[1].

בין המזמורים שבפסוקי דזמרא של שבת משובץ מזמור צ' בתהילים, הפותח במילים: "תפילה למשה איש האלקים, ד' מעון אתה היית

תלת דפורענותא – דיבור, שמיעה וראיה חטיבה בפני עצמה מהוות ההפטרות שאנו קוראים בשבתות 'בין המצרים', המכונות: 'הפטרות דפורענותא'[1]: "דברי

רצף הדורות השבתי ברכת קדושת היום, שבתפילת הש"ץ בליל שבת, פותחת בביטוי: "אלוקינו ואלוקי אבותינו"[1]. השייכות של 'אלוקינו ואלוקי אבותינו'

שבתות אלו, שבימי 'בין המצרים', מיוחדות הן, וכבר הבאנו בעבר את אשר נזכר ב'ליקוטי הלכות' על כך שעיקר התיקון של

פרשתנו פותחת בפרשיית הנדרים, והשאלה עולה – מה טיבה של פרשייה זו כאן, ערב הכניסה לארץ? מאז כיבוש עבר הירדן

בספרי החסידות מדובר הרבה על האור הגדול של שבתות בין המצרים. כך, לדוגמה, כתב ב'תפארת שלמה': "יום השבת קודש בימי