שיחות

ישמח משה – ויעקב הפתיחה לתפילת עמידה בשחרית של שבת – מתחילה במשה: "ישמח משה במתנת חלקו", ומסיימת ביעקב: "לזרע

ברכת החודש בשבת יסודה של ברכת החודש קדום. מאז שהונהג הלוח הקבוע, שהחליף את קידוש החודש על ידי עדים, נהגו

בכל תפילות השבת משובצת הבקשה 'אלוקינו ואלוקי אבותינו רצה נא במנוחתנו'. לאחר הצרכים הלאומיים הכלולים בתמצית השבתית המעודנת: 'שמחנו בישעותך'

'את יעקב' לאחר שחתמנו את ספר בראשית – ספרן של יחידים[1], אנו ניגשים אל ספר שמות – ספרה של אומה[2]:

מעגלי המחשבה והמידות בחפשנו אחר יסוד שיכלול את יסודות עבודתנו הלימודית והחינוכית, במחשבה, בתפילה וכו' – לא נמצאהו ברום המחשבה

משה ויהושע, תורה שבכתב ותורה שבעל-פה שבת של פרשת האזינו: "שבת של דיו-זוגי היתה, ניטלה רשות מזה ונתנה לזה", כך

למען ישמעו ויראו פרשת טעמי המצוות, מטרתן ותכליתן – פרשה סבוכה ומורכבת היא. בעניין זה נאמרו דברים בספרות חז"ל, בספרות

נזכר בכתבי ר' נחמן שהשמחה בראש השנה מקורה בכך שבכל שנה הקב"ה מנהג את עולמו יפה יותר; וברור שהיסוד הוא

מאז ימי הגאונים והראשונים נזכר המנהג לברך את החודש בשבת הסמוכה לראש החודש[1], ואף יש כעין ראיות לכך כבר בירושלמי[2].

מושג ה'זכירה' בשבת כפול: ביחס למעשה בראשית וביחס ליציאת מצרים. אך בעוד ש"זכר למעשה בראשית" נזכר גם בתפילה[1] – הרי