ראש השנה ויום הכיפורים – כלל ופרט היחס בין ראש השנה ליום הכיפורים הוא יחס של כלל ופרט, כאשר ראש השנה הוא כלל ויום הכיפורים

לעבודת יום הכיפורים ישנן כמה וכמה נקודות ייחוד על פני עבודת שאר ימות השנה. חלק מהן בפן המעשי: כקטורת, וכאמירת 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם

ידוע הכלל שבמקום שכל דבר נזכר לראשונה בתורה – שם הוא שורש עניינו[1]. יום הכיפורים נזכר לראשונה בפרשת מזבח הקטורת, ומכאן מרכזיותה של הקטורת ביום

אחד השיאים של עבודת יום הכיפורים, ואולי השיא המשמעותי ביותר של עבודת הכפרה ביום הכיפורים – הלבנת לשון הזהורית. ענין זה קשור לעבודת שעיר המשתלח,

בהרבה רבדים ממחשבת היהדות דנו על הקשר בין שבת לתשובה, החל מספרות התנאים ועד לספרי החסידות. לראשונה נזכר הדבר ב"פרקי דרבי אליעזר" פרק יט. "לאחר

דבר זה כתוב בתורה ומודגש בדברי חכמים — יחודו של ערב יום הכפורים. יסוד הענין בלשון המדויקת והדווקנית שנקטה התורה "בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב" (ויקרא כג,