'וסר עוונך'
יחס הדוק מתקיים בין השבת לתשובה, והוא מצוין החל מספרות התנאים ועד לאחרונים. בקשר זה דנו בעבר באנפין שונים, ובשיחה זו ניגע בדבר מצד הכפרה אשר לה זוכה האומר 'ויכולו' בערב שבת:
"אמר רב חסדא אמר מר עוקבא, כל המתפלל בערב שבת ואומר ויכולו שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם מניחין ידיהן על ראשו ואומרים לו 'וסר עונך וחטאתך תכופר'"[1].
יש שהסבירו קשר זה, שבין אמירת 'ויכולו' לכפרת החטא, על ידי האספקט העדותי שישנו באמירת 'ויכולו'[2]:
"משום דאמרינן באבן העזר דאומרים לעדים בגט שיהרהרו בתשובה כי רשע פסול לעדות, לכך אומרים לו 'וסר עונך'"[3].
דהיינו, לאמירת עדות 'ויכולו' מתלווה חובת התשובה, על מנת להכשירה, ולתשובה מטרימה זו מכוונת אמירת המלאכים לאדם: 'וסר עוונך'.
שיבה לשלמות בראשית
ביאור עמוק יותר אנו מוצאים בדברי המהרש"א, המשייך תשובתו של אדם בערב שבת – לתשובתו של אדם הראשון, שאף היא הייתה במועד זה:
"'וסר עונך וחטאתך' וגו'. דהאומר ויכולו הרי הוא נעשה שותף במעשה בראשית כדלעיל, והיינו על אותה שעה דנאמר ויכולו במעשה בראשית בהכנסת שבת, ואותה שעה נתכפר גם אדם הראשון על עונו כמפורש במדרש"[4].
מבעד לשיתוף הזמן הטכני, מסתבר שמסתתר רובד מהותי יותר – האומר 'ויכולו' בערב שבת מזדהה עם אדם הראשון שראה את השלמת הבריאה, את 'ויכולו השמים והארץ', ובכך שב אף הוא לנקודת המוצא שלו. תשובה היא שיבה למחזור הראשוני, לשלמות שבראשית הבריאה, והיא המתרחשת בכל ערב שבת עם אמירת ויכולו.
והנה טוב מאד
אמנם עדיין יש להעמיק – הרי התשובה הרגילה מתייחסת לחטא ועוון, וכיצד זה יש לאלו התרחשות בשבת, הנעלית מכל פגם? יתר על כן – הרי עצם בריאתם של מרכיבי החטא הייתה עם כניסת השבת: 'והנה טוב מאד – זה יצר הרע'[5]?
וכאן עולה שאלה יסודית יותר – כיצד בכלל יכול האדם לחטוא נגד רצון הבורא?
תשובה לשאלות אלו אנו מוצאים בדברי ר' צדוק, הנזקק לביאור מימרת חז"ל זו שאנו עסוקים בה:
"'כל המתפלל בע"ש ואומר ויכולו שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם מניחים ידיהן על ראשו ואומרים לו וסר עונך וחטאתך תכופר'. הענין דפסוק זה נאמר בישעיה דכ' הנה נגע זה על שפתיך וסר וגו' והיינו העון דקרי לישראל עם טמא שפתים… היינו שמה שאמר ובתוך עם טמא שפתים וגו' היה פי' ה' דיבר שכך היו הדברים ברצונו ית' וזש"נ וסר עונך. ואף שכונת ישעיה היה על ישראל שהם טמא שפתים והיה כלה"ר על ישראל. אבל הדברים שנכתבו בנביאים הם דברי תורה שבאמת נאמרו כן ע"י פי ה' והם לימוד זכות על ישראל שחטאם רק מן השפה לחוץ…
וכן בע"ש דקודם כניסת שבת כ' וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד שדרשו (ב"ר פ' ט) על כל ההיפך יצר הרע וגיהנם, שאז מצא כל הבריאה חן בעיניו ית' (כמש"ש) עולמי עולמי הלואי תהא מעלית חן לפני בכל עת כשם שהעלית חן לפני בשעה זו. וזה היה בתוספת שבת דאחר כך נאמר ויהי ערב ויהי בוקר יום הששי ויכולו וגו'. והיינו שאז ראה השי"ת שאף התוהו ובהו שנדרש (ב"ר פ' ב) על מעשיהן של רשעים הוא רק כדי שיהיה נהורא דנפיק מגו חשוכא ויהיה טוב מאד.
וז"ש שהמתפלל בע"ש… שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם היינו יצר הרע ויצר טוב שהם ב' מלאכים המלוין לו לאדם… והם מניחין ידיהן על ראשו, היינו למעלה מתפיסת השכל… ואומרים לו וסר עונך תיכף בתוספת שבת, שכבר נאמר וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד שהכל מסודר כן מו' ימי בראשית להיות נהורא דנפיק מגו חשוכא כנ"ל. וחטאתך תכופר היינו בשבת ע"י שמירת שבת שא' (שבת קיח 🙂 שהמשמר שבת כהילכתה אפילו עובד ע"ז כאנוש מוחלין לו. ואז יבורר אם יהיו חטאיכם כשנים הללו שסדורות מו' ימי בראשית כשלג ילבינו (כמש"ש פט 🙂 והיינו שיהיה כזכיות עד"ש (זח"ב קפד א) דהא לית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא. ויהיה טוב מאד".[6]
דהיינו, כל אותם הדברים שהשליליות דבקה בהם בימות השבוע, מתהפכים הם עם כניסת השבת לטובה; וזהו 'וסר עוונך' במובנו העמוק. כך אצל ישעיהו, כשדיבר על 'עם טמא שפתיים' לשלילה וד' חשבה לטובה, וכך אצל כל האומר 'ויכולו' בערב שבת 'והנה טוב מאוד'.
דברי ה'פרי צדיק' עמוקים, אולם יסודם הוא שהתשובה נעלית מההבנה האנושית; 'כל האומר ויכולו המלאכין מניחין ידיהם על ראשו' – 'למעלה מתפיסת השכל'; וגם אם אינך מבין – יכול הינך להגיע למעמד אדם הראשון קודם החטא, על ידי תשובת השבת.
לנו, הנמצאים למרגלות הר המוריה, מסייעת לא רק בחינת הזמן אלא אף בחינת המקום. תשובה שעשה אדם הראשון ערב שבת הייתה, ובמקום שערי הר המוריה הייתה[7]; וזוהי תשובת שבתה של ירושלים.[8]
נמצאנו למדים:[9]
יחס הדוק מתקיים בין השבת לתשובה, ופן אחד לו הוא ברכת המלאכים לאדם האומר 'ויכולו' בערב שבת: 'וסר עוונך'. יש שהסבירו קשר זה מצד האספקט העדותי, שהתשובה נועדה להכשירו, אולם המהרש"א הצביע על תשובת אדם הראשון שהייתה אף היא בערב שבת. עם כניסת השבת שב האדם לנקודת בראשית, ורואה את הבריאה בשלמותה הראשתית, מנקודת מבטו של אדם הראשון, וזו היא התשובה. יתר על כן העמיק ר' צדוק – עם כניסת השבת כל רע מתהפך לטוב, ומה שהיה נדמה כשלילי מקבל בשבת פנים חדשות של טוב מאוד, למעלה מתפיסת השכל. לנו, הנמצאים למרגלות הר המוריה, מצטרפת לבחינת הזמן בחינת המקום, וזוהי תשובת שבתה של ירושלים.[10]
[1] שבת קיט ע"ב.
[2] ראה בטור (או"ח סי' רסח): "וי"א שנהגו לומר אותו בקול רם ומעומד, משום שהוא עדות להקב"ה על מעשה בראשית, וכתיב 'ועמדו ב' האנשים', ודרשינן (שבועות ל.) אלו העדים, שצריכים להעיד ביחד ומעומד, ולכן צריך שיעמדו ויאמרו אותו ביחד".
[3] אליה רבה רסח, ו.
[4] שם. ראה 'פרקי דרבי אליעזר' פרק יט, ועוד.
[5] בראשית רבה ט.
[6] 'פרי צדיק' פקודי אות ד (עמ' 228).
[7] ראה 'פרקי דרבי אליעזר' שם.
[8] על שבת ותשובה ראה עוד 'נבואה שעריך' ח"א, עמ' 97-110, ועוד.
[9] תוספת זו הינה מדברי העורך.
[10] שיחה זו נאמרה בשנת התשל"א והתשל"ו.