בכל תפילות השבת משובצת הבקשה 'אלוקינו ואלוקי אבותינו רצה נא במנוחתנו'. לאחר הצרכים הלאומיים הכלולים בתמצית השבתית המעודנת: 'שמחנו בישעותך' – באה הבקשה: 'וטהר לבנו'.

'את יעקב' לאחר שחתמנו את ספר בראשית – ספרן של יחידים[1], אנו ניגשים אל ספר שמות – ספרה של אומה[2]: "ואלה שמות… את יעקב איש

מעגלי המחשבה והמידות בחפשנו אחר יסוד שיכלול את יסודות עבודתנו הלימודית והחינוכית, במחשבה, בתפילה וכו' – לא נמצאהו ברום המחשבה ובערפלי העיון, אלא דווקא בשטח

לדורותם בתפילת העמידה בשבת אנו מצטטים מן התורה: "ושמרו בני ישראל את השבת, לעשות את השבת לדרתם ברית עולם…"[1]. קטע זה מדגיש את עניין הדורות

שמות החומשים שבידנו נראים לכאורה שמות טכניים, שהרי הם נקראים על שם מילה בפסוק הפותח את הספר. לעומת זאת, בחלק ממקורות חז"ל מופיעים שמות תוכניים: