בבל ומצרים
אברהם אבינו גדל במרחב של תרבויות מתקדמות, והלך נגד הזרם החזק והמפותח ששלט אז בעולם. בכך הוצמד לו התואר 'עברי' – כפי שדרשו חז"ל: "כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחד". תרבויות קדומות אלו נחלקות לשנים – בבל בצפון ומצרים בדרום.
בפרשיות הקודמות נפגשנו עם מגעו של אברהם בתרבות בבל. מגדל בבל נבנה ב"בקעה בארץ שנער" היא בבל, ואברהם אבינו מבוניו. מאותה הבקעה שבבבל מתנתק אברהם והולך לארץ ישראל. ההליכה לארץ ישראל מסתיימת בהליכה להר המוריה, לירושלים. נמצאו ארץ ישראל ובבל, הבקעה והר המוריה, המגדל והמקדש – ניצבים זה לעומת זה. כאשר הר המוריה שבירושלים מכניע את המגדל שבבל, על ידי מעברו של אברהם מהבקעה להר. בוני המגדל ביקשו את האחדות, שתהא כל הארץ 'שפה אחת ודברים אחדים', וזה יתקיים בעתיד – "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ד' לעבדו שכם אחד"[1]. אחדות זו תיווצר סביב המקדש: "יבחר לנו את נחלתנו את גאון יעקב… נדיבי עמים נאספו עם אלוקי אברהם"[2]. מעבר זה של אברהם מבבל לירושלים התרחש הן בהווה, בחייו של אברהם, והן בעתיד – בירושלים, הר מרום הרים.
בנוסף ליחס אברהם לתרבות בבל, היה לו גם מגע גם עם התרבות המצרית: "ויהי רעב בארץ וירד אברהם מצרימה לגור שם כי כבד הרעב בארץ"[3].
המקבילה הישראלית למצרים היא חברון, כפי שהמקבילה הישראלית לבבל זו ירושלים, כאמור. הקבלה זו אנו מוצאים בדברי הפסוק בפרשת המרגלים: "וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים" – ופירשו חז"ל שאין כוונת הפסוק למסור ידיעה כרונולוגית אלא לספר שבחה של ארץ ישראל. לומר שאף על פי שארץ מצרים היא כגן ד' וצוען היא העיר המשובחת שבמצרים, חברון טובה ממנה בשבעה חלקים. נמצאת חברון הטובה מקבילה למצרים המשובחת כגן ד'[4].
ירושלים וחברון
בין ירושלים לחברון, יש מערכת קשרים מיוחדת, דרכם נוכל להעמיק בהקבלה האמורה בין ירושלים ובבל, חברון ומצרים:
א. מסורת בידינו על קבורת אדם הראשון שמקומה במערת המכפלה אשר בחברון. מנגד, יצירתו של אדם הראשון הייתה בירושלים, ממקום המזבח: "'ויצר ד' אלוקים את האדם עפר מן האדמה' – אמר ר' יודה בן פזי מלא תרווד אחד נטל הקב"ה ממקום המזבח וברא בו אדם הראשון"[5]. נמצא למדים, שבירושלים נכנס אדם לעולם ובחברון יצא ממנו.
ב. סיפור פגישתו של אברהם אבינו עם מערת המכפלה בה קבורים אדם וחווה, מתואר בפרקי דר' אליעזר: "…ורץ להביא בן בקר וברח מלפניו בן הבקר, ונכנס למערה ונכנס אברהם אחריו, ומצא שם אדם הראשון ועזרו שוכבים על המיטות וישנים ונרות דולקות עליהן וריח טוב עליהם כריח ניחוח"[6]. הזוהר מוסיף ומתאר את סמיכותה של המערה לפתח גן עדן[7]. אך הרי מקום פתחו של גן עדן הוא ליד הר המוריה, כפי שנמצא בפרקי דר' אליעזר: "ששער גן עדן סמוך להר המוריה"?[8] אלא על פי דרכנו, שני פתחים יש – פתח לכניסה ופתח ליציאה. הקשר עם העולם מתקיים בשני כוונים – הכניסה והיציאה, כפי שנרחיב להלן.[9]
ג. דוד המלך הומלך בתחילה בחברון, ולא בירושלים, כיוון שעוד לא המליכוהו כל ישראל. האפשרות למלוך בירושלים היא רק בהמלכת כל ישראל, שהרי ירושלים "לא נתחלקה לשבטים"[10]. הסיבה לכך, אומר הזוהר, היא שעל מנת לקבל את המלכות היה דוד צריך קודם להתחבר עם האבות שבחברון[11]. חיבור זה שמקומו בחברון, נרמז בשמם העיר – 'חברון' מלשון 'חיבור'. ההתחברות לכל ישראל נוצרת על ידי חברון, שממנה עולים אחר כך לירושלים ש'לא נתחלקה לשבטים' וכל ישראל מחוברים בה.
ד. גם לאחר שנבנה המקדש, היו מזכירים בו את חברון, בהכרזת הבוקר: "האיר פני כל המזרח עד שבחברון"[12]. מטרת הזכרתה של חברון לא הייתה לצורך טכני בלבד, אלא להזכיר זכות ישני חברון[13].
עד עתה ראינו את מערכת הקשרים שבין ירושלים לחברון, אולם מהי המשמעות הטמונה בכך?
שני פתחים יש לעולם – פתח הכניסה ופתח היציאה. אבן השתייה שממנה הושתת העולם, זהו פתח הכניסה לעולם, ומערת המכפלה ששם נתקפל ונגנז האדם, זהו פתח היציאה. כנגד כניסה ויציאה אלו, עומדות בבל וירושלים, מצרים וחברון. מגדל בבל וירושלים, הם כנגד הכניסה, ואילו מצרים וחברון הם כנגד היציאה. אנשי בבל חיפשו דרך לשמים, ובנו לשם כך מגדל. אלא שלא זו הדרך לשמים, אלא המקדש הוא המקום ממנו נפתחת הדרך לשמים. אף אנשי מצרים חיפשו את הדרך לשמים, והם מצאו אותה דרך יציאת האדם מן העולם – המוות. כתוצאה מתפיסה זו הם הפכו את המוות לפולחן, ומכאן בניית הפירמידות מעל קברות מלכיהם. כנגד מצרים ניצבת חברון – שגם בה יש לקבורת המתים מקום מרכזי, אך באופן מתוקן. זהו יחסם של מצרים וחברון זו לזו, בהתייחסותם אל המוות, כאשר במקביל לגן העדן המצרי ניצבת חברון שהיא פתח לגן עדן[14].
חיבורה של חברון
כאמור, מהותה של חברון הוא החיבור והוא העומד בבסיס היותה פתח לגן עדן. היותה של חברון עיר שלקבורה מקום מרכזי בה, אינו הופך את המוות לפולחן, בשונה ממצרים, אלא אדרבה הוא מחזק את החיבור לחיים.
כך, באורח פרדוכסלי, ההיאחזות בקרקע והחיבור אליה מתקיימים דווקא על ידי המוות, שהרי קבורה היא אחוזת עולם. כך אותה ההבטחה של הקב"ה בה הבטיח לאברהם את ארץ ישראל לאחוזת עולם, באה לידי ביטוי דווקא ב"אחוזת קבר"[15]. הקבר של שרה היה הקשר הראשון שיאחז את אברהם באדמה. וכך גם בהמשך, קברי הקדמונים הם שהחזיקו את ישראל בגלותם, ושמרו על הקשר לארץ. רחל נקברה בדרך בה עוברים ישראל בגלותם לבבל, וקברות האבות שבחברון ניצבים בדרך לגלות מצרים. נמצא שהעם מתחבר לארץ דרך חברון – "חברון בארץ כנען"[16].
אכן, אופן קנייני הקרקע נלמד משני מקומות בתנ"ך: פרשיית קניית שדה המכפלה מעפרון, ופרשיית ירמיהו הקונה שדה טרם החורבן. שני קניינים אלו באים כנגד שני הגלויות – קניית שדה המכפלה כנגד גלות מצרים, שהרי חברון ניצבת כנגד מצרים, וקניית השדה על ידי ירמיה באה כנגד גלות בבל הבאה לאחר מכן.[17]
מישור נוסף של חיבור, אליו מובילה קבורת שרה שבפרשתנו, הוא נישואי יצחק הבאים מיד לאחר מכן. יש כאן סיום מצד אחד, והתחלה מן הצד השני המחוברים זה לזה. ההתחברות לקרקע והתחברות למשפחה, התחברות לדורות הקודמים המובילה להמשכיות החיבור בדורות הבאים.
קשר זה בין הקבורה לנישואין, עולה אף מן הלימוד ההלכתי על האופן בו נעשים הקידושין. הגמרא לומדת שקידושין יכולים להתבצע על ידי כסף, מלימוד גזרה שווה של 'קיחה-קיחה' משדה עפרון לקידושין"[18].
יסוד זה של החיבור ביחס לקבורה, שב בעת החזרה לארץ מן הגלות בזמן נחמיה. נחמיה מבקש מן המלך לעלות לארץ ישראל, ובפיו ביטוי מופלא: "אשר תשלחני אל יהודה, אל עיר קברות אבותיי ואבננה"[19]. הקבר מבקש בנייה. הקבר הבא בסיומם של החיים, דווקא הוא הקושר אותנו אליהם וממנו מתחילה גאולתם. כך גם בימינו, החיבור וההזדהות עם העיר חברון והאבות הקבורים בה הם שקושרים אותנו לארץ, ומהם מתחילה הגאולה.
נמצאנו למדים:[20]
אברהם אבינו בא במגע עם שתי תרבויות מרכזיות – בבל ומצרים. במקביל, הוא גם בא במגע עם שתי ערים מרכזיות בארץ ישראל – ירושלים וחברון. ירושלים מקבילה לבבל, כאשר אנשי בבל שאפו לאחדות אנושית וניסו להגשימה במגדל בבל, ואילו אברהם נבדל מהם והולך לו אל הר המוריה סביבו תתקיים בעתיד אחדות זו. חברון מקבילה למצרים, כאשר המצרים קידשו את פולחן המוות, וחברון אף היא שמשה כמקום מרכזי לקבורה. אך בעוד שאצל המצרים זה היה באופן שלילי המתנתק מן החיים, בחברון זה אדרבה גרם לחיבור לחיים. כך מעיד שמה של 'חברון' עליה – מלשון 'חיבור'. בזאת מערת המכפלה שבחברון היא הפתח לגן עדן, שעל ידי הסמיכות אליו דווקא מתחברים לחיים. הקשר בין חברון לירושלים אף הוא במישור זה – כאשר ירושלים היא פתח גן עדן דרכו נכנסים לעולם, ואילו חברון היא פתח גן עדן דרכו יוצאים ממנו. חיבורה של חברון מתבטא בכך שקבורת שרה בחברון דווקא היא שהתחילה את היאחזות אברהם בארץ ישראל, ובהמשך קברי האבות בחברון וקבר רחל בדרך בית לחם הם ששמרו על הקשר בין ישראל לארץ. יסוד זה עולה אף מנישואי יצחק המתוארים בפרשה לאחר קבורת שרה, כאשר הסיום מחובר להתחלה החדשה ומוביל אליה. כך גם ביחס לגאולה, בזמן נחמיה ובימינו, אשר מתחילה היא דווקא מהחיבור וההזדהות עם העיר חברון והאבות הקבורים בה. [21]
[1] צפניה ג, ט.
[2] תהילים מז, ה-י.
[3] בראשית יב, י.
[4] במדבר יג, כב. וראה רש"י (על פי סוטה לד ע"ב): "'שבע שנים נבנתה' – אפשר שבנה חם את חברון לכנענן בנו הקטן קודם שיבנה את צוען למצרים בנו הגדול? אלא שייתה מבונה בכל טוב על אחד משבעה בצוען. ובא להודיעך שבחה של ארץ ישראל שאין לך טרשין בארץ ישראל יותר מחברון, לפיכך הקצוה לקברות מתים. ואין לך מעולה בכל הארצות כמצרים שנאמר 'כגן ד' כארץ מצרים'. וצוען היא המעולה שבארץ מצרים ששם מושב המלכים שנאמר 'כי היו בצוען שריו' – והייתה חברון טובה ממנה שבעה חלקים".
[5] ירושלמי נזיר פ"ז ה"ב. וראה בראשית רבה יד, ח.
[6] לו. הובא בילקוט שמעוני יהושע ס' כח.
[7] בראשית נז. וראה עוד פא.
[8] כ: "'ויגרש את האדם', גורש ויצא מגן עדן וישב לו בהר המוריה ששער גן עדן סמך להר המוריה. משם לקחו ולשם החזירו במקום שנלקח שנאמר 'ויקח אלוקים את האדם', מאיזה זה מקום לקחו? ממקום בית המקדש שנאמר 'לעבוד את האדמה אשר לוקח משם'".
[9] היחס בין חברון לירושלים ניכר גם מהמשך דברי המדרש, המספר שכשבא אברהם לבני חת ורצה לקנות מהם את מערת המכפלה, הם לא הסכימו לכך עד שיכרות עמם ברית שזרעו לא יירש מהם את ירושלים
פרקי דר' אליעזר לו, ילקוט שמעוני שם.
[10] ראה יומא יב ע"א, ועוד.
[11] זוהר א עט ע"ב: "אמרי לא קביל מלכותא מיד על כל ישראל, אלא כלא רזא דחכמתה איהו, בין דדוד לית ליה לקבלא מלכותא אלא עד דיתחבר באבהן דאינון בחברון".
[12] בשאלה האם אמרו כך כל יום אור רק ביום הכיפורים, ראה תוספות מנחות ק ע"א ד"ה 'מתתיא בן שמואל'.
[13] ירושלמי יומא פ"ג, ה"א, וראה תשובות הרשב"א ח"א תכג. ראה תוספות מנחות שם.
[14] בראשית יג, י: כגן ד' כארץ מצרים", ראה הערה 4. וראה עוד יחזקאל לא, וראה 'ליקוטי מאמרים' לר' צדוק הכהן עמ' 124.
[15] "בראשית יז, ח: "ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך את כל ארץ כנען לאחוזת עולם". בראשית כג, כ: "ויקם השדה והמערה אשר בו לאברהם לאחוזת קבר מאת בני חת".
[16] בראשית לה, כז: "ותמת שרה בקריית ארבע היא חברון בארץ כנען". וראה 'שם משמואל' חיי שרה תרע"ד.
[17] אמנם, בשונה מקברי האבות – קברי מלכי בית דוד נמצאים בירושלים. כאמור, דוד הומלך בחברון ונקבר בירושלים, שאלו הם שני הצדדים של אותו המטבע.
[18] בראשית כג, יג. דברים כד, א. קידושין ב ע"א. וראה רש"ר הירש.
[19] נחמיה ב, ד.
[20] תוספת זו הינה מדברי העורך.
[21] שיחה זו נאמרה בשבת פרשת חיי שרה ה'תשכ"ט.