במסכת שבת מובאות בסמיכות שתי מימרות של רבי מילאי, המופיע כאן בפעם היחידה בש"ס[1]. הראשונה עוסקת ביוסף ואחיו:
"אמר רבי מלאי משום ר' יצחק מגדלאה מיום שפירש יוסף מאחיו לא טעם טעם יין דכתיב 'ולקדקד נזיר אחיו'. ר' יוסי בר' חנינא אמר אף הן לא טעמו טעם יין דכתיב 'וישתו וישכרו עמו' מכלל דעד האידנא לא, ואידך שיכרות הוא דלא הוה שתיה מיהא הוה"[2].
והשנייה עוסקת באהרון הכהן:
ואמר רבי מלאי בשכר 'וראך ושמח בלבו' זכה לחשן המשפט על לבו"[3].
בחיפוש אחר הקשר שבין שתי המימרות התכופות עסקו המפרשים[4], ועל כך ננסה לעמוד בשיחה זו.
פירוד ושלום
בסיבת הימנעות האחים מן היין, הסביר ב'אמרי שמאי', על דרך הפשט, שזאת כדי שלא יחשדום בריגול, וב'ילקוט גרשוני' ביאר שמשום כך הם השתכרו בקלות – 'וישתו וישכרו' – כיוון שלא היו רגילים לשתות.
מכל מקום, מתי באה השכרות? כשהשלום חוזר לבית יעקב. כשלא מתקנאים בבנימין המקבל חמש ידות:
"ותרב משאת בנימין ממשאת כלם חמש ידות וישתו וישכרו עמו"[5].
ספר בראשית שזור כולו בפירוד בין אחים, החל מקין והבל, דרך בית אברהם ויצחק, וכלה בבית יעקב פנימה בפירוד בין יוסף לאחיו, עד שנתגלגל הדבר וירדו בני ישראל למצרים.
פירוד זה הוא יסודו של עמלק, הנלחם עם ישראל ב'רפידים', מלשון פירוד, ועל כך היה קטרוגו של המן, מזרע עמלק, בימי מרדכי ואסתר: "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד"[6]. והתשובה – במסיבת בית יוסף, כאשר שב השלום בין בני ישראל 'וישתו וישכרו עמו'.[7]
'ושמח בלבו'
דוגמה לאיחוד ואהבה בין אחים אנו מוצאים אצל משה ואהרן, אשר עליהם דרשו חז"ל את הפסוק משיר השירים: "מי יתנך כאח לי… אמצאך בחוץ אשקך"[8]:
"דבר אחר 'לך לקראת משה המדברה', זה שאמר הכתוב 'מי יתנך כאח לי', ישראל אומרים לפני הקב"ה מי יתנך כאח לי, את מוצא כל האחים שונאים זה לזה, קין שונא להבל, שנאמר 'ויקם קין על הבל אחיו' וגו'… ובאיזה אח אמרו ישראל להקב"ה? כמשה ואהרן, שנאמר 'הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד', שהיו אוהבין ומחבבין זה את זה, שבשעה שנטל משה את המלכות ואהרן את הכהונה לא שנאו זה את זה, אלא היו שמחים זה בגדולת זה. תדע לך, שבשעה שאמר הקב"ה למשה שילך בשליחותו אצל פרעה ואמר לו 'שלח נא ביד תשלח', את סבור שמא עכב משה שלא רצה לילך, אינו כן, אלא כמכבד לאהרן, אמר משה עד שלא עמדתי היה אהרן אחי מתנבא להם במצרים שמונים שנה… אמר משה כל השנים האלו היה אהרן אחי מתנבא ועכשיו אני נכנס בתחומו והיה מיצר, לכך לא היה רוצה לילך. אמר ליה הקב"ה למשה לא איכפת לאהרן בדבר זו, לא די שאינו מיצר אלא עוד שמח, תדע לך שאמר ליה וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו, אינו אומר ושמח בפיו או ושמח בלבד, אלא ושמח בלבו. כיון שאמר ליה כך קבל עליו לילך. מיד נגלה הקב"ה על אהרן ואמר לו לך לקראת משה. הוי מי יתנך כאח לי, משה ואהרן, אמצאך בחוץ אשקך, 'ויפגשהו בהר האלקים וישק לו'"[9].
'חושן המשפט על לבו'
בזכותה של שמחה לב זו, ששמח אהרון בגדולתו של משה – זוכה הוא בפרשתנו לחושן על לבו:
"ונשא אהרן את שמות בני ישראל בחשן המשפט על לבו… ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התמים והיו על לב אהרן"[10].
כמימרתו של רבי מילאי לעיל, וכדברי רשב"י במדרש:
"מנין שהיה אהרן שמח בגדולת משה? שנאמר 'וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו'. תני רבי שמעון בן יוחי, לב ששמח בגדולת משה אחיו ילבש אורים ותומים…[11].
האורים והתומים שבחושן הם בבואה של האמת האובייקטיבית, הגורל, שאין בהם נגיעה. לכך זוכה אהרון הכהן, ששמח בגדולת אחיו בלי נגיעה אישית.[12]
עתה נמצאנו עומדים על הקשר שבין שתי מימרותיו של רבי מילאי: על האחדות ועל השמחה אודותיה; על האחדות בבית יעקב – 'וישתו וישכרו עמו', ועל השמחה ששמח אהרון עם משה.
אחדות הפורים
אחדות זו היא העומדת ביסודו של הפורים, ועליה באה דרישת אסתר ממרדכי: "לך כנוס את כל היהודים"[13] – שכינוס זה יעמוד כנגד קטרוג זרע עמלק. האחדות חרוזה במצוות הפורים השונות – כמשלוח מנות איש לרעהו, מתנות לאביונים לכל הפושט יד וסעודות פורים משפחתיות. ואף שכביכול ישנו פירוד בין כפריים לעירוניים, בין פרוזים למוקפים, ואף היין הנכנס שם חוצץ בין ראש לרגליים – הרי שזו היא שכרות של 'לבי ער'[14], של השוואת אחים ודאגה רוחנית לזולת[15].
נמצאנו למדים:[16]
בגמרא מובאות בסמיכות שתי מימרות של רבי מילאי – האחת על יוסף ואחיו שנמנעו מלהשתכר מעת פרידתם, והשנייה על אהרון שזכה בחושן בשל שמחתו עם משה. הפירוד בבית יעקב בא על תיקונו רק כשהאחים התאחדו מחדש ולא התקנאו בבנימין, ואז היה אפשר לה לשכרות שתבוא. דוגמה לאחדות בין אחים יש לנו אצל משה ואהרון, כשאהרון שמח בלבו על קבלת משה את תפקיד הגואל. בזכותה של שמחת לב זו שאין בה נגיעה אישית – זכה הוא לחושן על לבו, לבבואה של אמת אובייקטיבית, שאין בה נגיעה. הרי לנו הקשר בין שתי המימרות הסמוכות – האחדות והשמחה אודותיה. אחדות זו היא שעומדת ביסוד שמחת הפורים, כנגד קטרוגו של עמלק, והיא החרוזה במצוותיו השונות. זוהי שכרות הפורים של 'לבי ער', של השוואת אחים ודאגה רוחנית לזולת.[17]
[1] הרמן; הקדמת הרמב"ם, רשימה של המופיעים פעם אחת, אולי כי כאן גלומה אישיותם. בבחינת "הוא היה אומר", זו אמירתו, כי אין אחרת.
[2] שבת קלט ע"א.
[3] שם.
[4] ראה שבת כב – למעלה מעשרים אמה. 'עיון יעקב' רי"ף, עץ יוסף' – שבת קלט. 'פרי צדיק' ר"ח אדר א', שמות 126, 'חידושי אגדות' למהר"ל. 'בן יהוידע'.
[5] בראשית מג, לד. וראה מדרש הגדול, תו"ש 1616. 'פניני חסידות' בשים 'קב חן'.
[6] אסתר ג, ח.
[7] ראה 'פרי צדיק' בראשית עמ' 190.
[8] שיר השירים ח, א.
[9] תנחומא וארא ב.
[10] שמות כח, כט-ל.
[11] שיר השירים רבה א, נא.
[12] ראה בשיחה שנערכה לפרשת תצווה בשנת תשע"ט. וראה 'תורה שלמה' תצווה עמ' 178.
וראה עוד 'תורה שלמה' שמות 181 על הנבואה לאהרון (חכמת המצפון – בעלי המוסר). וב'תורה תמימה' – בחינת השופט, ולכן זכה לחושן.
[13] אסתר ד, טז.
[14] ראה בחוברת 'הדור קבלוה', בשיחה 'אני ישנה ולבי ער'.
[15] ראה עוד על האחדות שם, בשיחה 'אחדות ישראל בפורים'.
[16] תוספת זו הינה מדברי העורך.
[17] שיחה זו נאמרה בשנת התשמ"א.