תיאור מאורעות שנת ה'תש"ח – שנת הקמת המדינה ומלחמת העצמאות – מתוך רשימות שרשם הרב הדרי לעצמו, בהיותו כבן 14 שנים:
ב"ה. יום ב' י"ח כסלו תש"ח.
ברוך המקום ברוך הוא שהחייני וקיימני והגעני לזמן הזה.
אין די מילים בפי כדי לכתוב על מה שיש לכתוב. חג גדול לנו היום. אתמול בי"ז כסלו תש"ח מוצש"ק פ' וישלח נתקבלה באומ"א ההחלטה להקים בארץ ישראל מדינה עברית עצמאית. והרי הפרטים המלאים. עוד בשבוע העבר היתה המתיחות גדול מאד. בליל שבת הותקנו ברחבת מגן דוד רם-קול, בו הודיעו את הפרטים המדויקים מישיבות אומ"א. אולם באותו ערב לא נערכה הצבעה ונדחתה ל24 שעות. במוצש"ק הודיעו בערך בחצות על ההצבעה שבה היו 33 תומכי החלוקה נגד 13 מתגדים. צהלת שמחה הקיפה את העיר, כל העיר כולה צהלה והמשחה.
וכן למחרת וכן היום והערב שמחים תושבי תל-אביב. האם בנוגע לזה צריך לכתוב משהו מלבד הפרטים הרגילים. הרי א"א להגדיר זאת. דבר שקרוב לאלפיים שנה ציפו וחכו, דבר שגאוני העולם והיהדות לא זכו לזה, והנה אני זכיתי בע"ה שבימי בדיוק יקרה המקרה ומדינת-היהודים תקום בארץ-ישראל. דבר שמקווים שבע"ה יביא סוף לכל הצרות שבאו עלינו בגלות. יהיה ה' אלקינו עמנו לעזרנו בדרך אשר אנו מתחילים להלך בה.
כן מלאו היום שנתיים מיום שהתחלתי כותב רשמים אלו. כבר עמדתי על ערך הכתבים האלו בשנה העברה בתאריך זה. אני כבר ידוע מהנסיון כמה חשובים ביחוד בימים אלו הכתבים הללו, מתוך העקרון "למען תספר לבנך". על היומן עצמו אין ביכולתי לכתוב עכשיו מתוך שמחה וגיל. זוכר אני כי התחלתי כותב רשימות אלו במעשה גבעת-חיים, מלאה לו כשנה בעת פתיחת הקונגרס היהודי הכ"ב והנה עתה זכינו אחרי כל הרדיפות למדינה עצמאית בא"י. מתבייש אני בעצמי כשאני רואה את מה שכתבתי במשך שנה תמימה והנה ה כה מועט אבל מה אעשה? הרי אין לי זמן. ויודע אני שמפסיד אני על-ידי כך הרבה, אבל אין לי כל תרופה נגד זה הרי מוכרחים ללמוד. הנה למשל, על מאורעות היום הן הכללי והן הפרטי אפשר לכתוב הרבה אבל מה אעשה ואין פנאי.
אסיים רק בברכה "כשם שזכינו להגיע עד הלום אחרי כל הצרות והיסורים כן נזכה בעזרת צור-ישראל וגואלו להגיע למדינה מפותחת על אדמת-האבות כולה".
אני מקוה בע"ה לכתוב ביום חמישי זה כיצד התפתחו הענינים.
ב"ה. יום ג' כ"ו כסלו תש"ח.
מה שונים פני הדברים שכתבתי לפני שבוע מהמאורעות היום. הערבים המוסתים ע"י האנגלים החלו להתנפל בעיקר על שכונות הספר של תל-אביב והפילו הרבה קרבנות רובם מחברי ההגנה. המצב-רוח שהיה לפני שבוע שונה מה רבה מהיום. אנשים הרים בשכונות-הספר בורחים עם חפציהם, לבתים ציבוריים בעיר, עם עולליהם ותינוקותיהם.
ויתכן שעם הערבים היו כבר מסתדרים אלא שהאנגלים ימ"ש עומדים מאחוריהם ומלהיבים אום למלחמה. ולא עוד אלא שהם בעצמם – האנגלים, יורים בחוצות, הורגים ופוצעים אנשים, וקשה מאד לעמוד נגדם.
רחמי-שמים רבים זוקקים לנו כדי לעמוד נגד הפורעים. ונקוה שהם יבואו ובעזרתם ננצח.
ב"ה. יום ג' י' טבת תש"ח.
היום יום צום העשירי לא למדנו מפארת הצום. כמעט שאין מה לכתוב. הפורעים ממשיכים במעשיהם והורגים "רק" שנים שלשה יהודים. פה בגליל שם בנגב.
מלבד המעשים בארץ אין דבר חדש. וועדת-הבצוע מתעכבת משום שעדין לא נתמנו חבריה. ובכ"ז באה היום האניה "לא תפחידונו" הראשונה מאז אשור הקמת-המדינה. בזה אני מפסיק. אשתדל לכתוב בימים הקרובים.
ב"ה, מוצש"ק כ"ח בשבט תש"ח.
בוש ונכלם יושב אני מול המחברת, שיותר מחדוש היא מונחת בארוני, כחפץ אשר אין חפץ בו, כאבן אשר אין לה והפכים. ומחכה מתי אבוא ואקחנה, ואכתוב בה את הרהורי לבי.
אבל מה אעשה ואין זמן, וביחוד כשעתה – מפאת המצב – אין הורי יוצאים בלילות, וכאשר מתפנים פעם, הרי קשה לכתוב, אבל עתה מצאתי בכ"ז זמן, ואשתדל לכתוב מה שיש לי לכתוב.
במצב הפוליטי. זה "זיפת", הערבים מתקיפים את תל-אביב, ירושלים, צפת, ועוד כמה ישובים. בלילה אי-אפשר לישון, הערבים יורים והמגינים עונים, והצבא "רוקד" על "שתי החתונות" וממטיר אשר על היהודים. הוא מפוצץ בתים יהודים בשכונות הספר, ופותח לצלפים הערבים שטח פנוי. וכמעט בגלוי עוזר לערבים וכנגדו מה אשפר לעשות.
עתה נפתח גיוס נרחב של הנוער מגיל17-25. המחסור במצרכים חיוניים מורגש. כגון נפט, ירקו וכדו'. ובכל זה אשמים האנגלים, הם חויבו ע"י אומ"א לתת לנו נמל חפשי בראשון בפברואר, והיום כבר השמיני בו, ועדיין שערי הארץ נעולים.
ליד כפר עציון נפלה יחידה בת 35 בחורים, וע"ש באה אניה בשם ל"ה קדושי כפר-עציון.
אם לסכם את המצב הזה בקצור, פני הדברים הם כך: אנו נמצאים במצב כלל לא טוב, האנגלים מאמנים ומדיריכם ומציידים את הערבים בנשק, ומכינים אותם לקראת אותו היום שבו יעזבו את הארץ ואז יתפתח הקרב מכריע, שכדי לנצח בו זקוקים אנו לרחמי שמים, ובטוחים אנו כי הם יבואו!
ב"ה. יום שישי כ"ב באדר ב' תש"ח.
יותר מחודש שלא כתבתי מאומה. וכאז כן היום מצאתי זמן לכתבו רק בעת שכבי במטה. כנראה שהצטננתי, חומי עלה במקצת, ונאלצתי להשאר במטה. וכך מצאתי זמן לכתוב.
במצב הפוליטי הדברים לא כ"כ משמחים. אמריקה הודיעה כי היא חוזרת בה מתמיכתה בחלוקה, אחר שהגיעה לידי מסקנה, כי היא איננה בת-בצוע, ומשום כך היא דורשת משטר נאמנות. אתמול התקיימה ישיבת מועצת הבטחון שבה נתקבלה הצעה לשביתת-נשק בארץ, ולכנס – לפי דרישת אמריקה – ב-16 באפריל מושב מיוחד לעניני א"י שבו ידונו על גורל הארץ. ולפי כל הסמנים לא תאושר החלוקה, ואז מי יודע מה שיקרה.
מצד שני מודיעים האנגלים, כי הם לא יתחשבו בכל החלטה או פתרון, והם יחסלו את המאנדט ב-15 במאי. בארץ לעת-עתה נמשכים הקרבות. בלילה שעבר פעלו יחידות ה"הגנה" באבו-כביר והפכו את הכפר לחרבות. לח"י פצץ רכבת שבה נסעו ערבים מתנדבים ממצרים, והרג 40 ערבים.
לפני שבוע יצאה שיירה מכפר-עציון לירושלים. בדרך התקיפום אנשי הכנופיות. הם התבצרו בשני בתים בסביבה, ועמדו במשך 36 שעות נגד הפורעים. אחר שהוכרזה שביתת נשק הועברו ע"י הצבא לירושלים.
אין כאן המקום לתאר את כל הקרבות בין הערבים והיהודים ציינתי אותם רק בראשי-פרקים, ורק את הקרבות הגדולים. את התוצאות במצב הפוליטי, מי יכול עתה לדעת. נראה בימים הקרובים כיצד יתפתחו הענינים.
ב"ה יום שלישי י"א בניסן תש"ח.
זה כמה ימים שקבלתנו את חופשת-הפסח. אע"פ כן אני טורד מאד בהכנות לפסח, ואין לי זמן רב לכתוב.
לפני כשנתיים כיום החליטו נבחרי הישוב להכנס בצום, עד שמעפילים ספציה יעלו, והנה כיום בע"ה אנו עומדים יותר הרבה רחוק מהנקודה הזאת, אנו לא לנלחמים על ההעפלה, אנו נלחמים כיום על עצמאותנו. המצור על ירושלים נשבר. ה"הגנה" כבשה את הקסטל ואת ואדי סוואר. האצ"ל כבש את דיר יאסין, וע"י כך נתפנתה הדרך לירושלים ועד היום עברו כבר 3 שיירות בנות 150-200 מכוניות, ולא נורתה עליהם אף יריה אחת. בלייק סאכסס נפתח השבוע המושב בעניני א"י. לעת-עתה אין שם שום דבר מיוחד. בתל-אביב התכנס לפני כשבועיים המושב של הוועד הפועל הציוני, שבאר אושר ההסכם עם אצ"ל.
ב"ה. יום רביעי כ"ו ניסן תש"ח.
בימים אלה יש כ"כ הרבה לכתוב. ואני יושב ואיני עושה דבר, בכל-אופן החלטתי הפעם לכתוב, אבל לכתוב על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון.
מיום שבו נתקבלה ההחלטה באומ"א, החלו המוסדות היהודיים בתכנון התכניות להקמת המדינה ושרותיה. כמובן שאני אין לי כל ידיעות בענינים אלה, אני משער שעוד יבואו ימים בהם יספרו אלה שהם בצמרת שלטון, כיצד ואיך הקימו את המדינה. הבריטים העוזבים את הארץ ישבו וערכו את תכנית ה"תוהו-ובוהו". מטרתה היה ברורה, הם רצו להפסיק את השרותים החיוניים, וע"י כך ליצור בהלה ובלבול בארץ, ואז יתנפלו עלינו הפולשים מארצות ערב ובסערה לכבש את הארץ, וכך לדכא את היהודים.
אבל אנו יהודים מאמינים בני-מאמינים יודעים כי שתי חורבנות באו על עמנו בהיסטוריה חורבן בית ראשון ובית שני. ועתה כשרוח ציון החלה מפעמת בלבות היהודים, והם החלו לשוב לציון, ולבנותה, הם החלו לכבש את הדרך לגאולה, ואין זה אפשרי שדרך זו תרמס ע"י זרים, ותקוותנו תתנדף. אבל ידוע, ודבר זה הודיעו לנו חכמינו ז"ל לפני אלפיים שנה כי החבלים של הגאולה, חבלי משיח יהיו קשים מאד. אבל שמחים אנו, ועלינו לשמוח על אף הצרות כי אנו זכינו שבדורנו תקום המדינה היהודית. אשרינו שאנו הדור הסולל את הדרך לגאולה. ואין לנו אלא לבקש דבר אחד. הלואי וחבלי-הגאולה יהיו קלים. שלא יהיו קשים וכואבים כ"כ, אבל הדבר הכרחי שהם יבואו, והם כבר באים, יום יום נהרגים יהודים בארץ על משמרתם, אלה הם בלי ספר חבלי-משיח.
בימים אלה מתעוררות בלבי מחשבות. אני חי בזמן כה מכריע, בזמן שעם ישראל מתעורר לתחיה, אחרי גלות כה ארוכה, לעינינו הולכת ומוקמת מדינת היהודים, אבל אנו העומדים קרוב למחזה אין אנו יכולים להקיף את כל העובר לנגדנו. כמו שאדם הרוצה להסתכל בתמונה, מעשה אמן, עליו להתרחק קצת, ואדם הועמד ליד התמונה לא יראה אלא קוים ושרטוטים, כך אנו, התמונה היא יותר קרובה, ככדי שנשיגה.
אבל עלי באופן פרטי מבין אני, אני שחונכתי על ברכי התורה של "למען תספר" עתה כשעוברים ימים כה היסטוריים (אם אפשר לומר כן) לא אשים עליהם לב?! בימים כתקונם, יוצר כל אחד היסטוריה, אבל הרי כאן הולכת ונבנית ציון לעינינו, עינינו הרואות בשוב ד' את שיבת-ציון ואיך לא נשמח. אשרינו, אשרי הדור שאנו חיים בו שזכינו לראות בחבלי-הגאולה.
אמנם אנו האנשים שאינם ישובים במועצות ובהנהלות למיניהן שבהן מגבשים ומגשימים את התכניות, לא יכולים לדעת אלא מה שקולטת האוזן, כיצד הקימו בין-לילה מחנות בשביל הצבא העברי, כיצד דאגו ששירות הדואר לא יפסק, ואכן בימים אלה כבר נשלחים המכתבים את חתימות עבריות של מנהלת העם. אנו זכינו שבדורנו, תוקם מחלקת מכס עברית, ושעל קופסאות הסיגריות יהיו ה"בנדרולים" כתובים עברית מטעם "אוצר-העם", ואבי ספר היום כי כשהראה לכמה אנשים את הבנדרולים רצו לברך בשם ומלכות "שהחיינו".
עוד נשארו עשרה ימים לסיום המאנדט, ב-15 במאי יסתיים המאנדט, ואז תוכרז הממשלה העברית הראשונה, אז יקומו כל מחלוקתיה. מחלקת הדואר תוציא בולים מיוחדים, שרות-השדור העברי יתחיל לפעול וכו' וכו' כל המחלקות. ויבואו עוד זמנים כשהמדינה תעמוד על בסיס איתן יספרו האבות לבניהם כיצד קרה הדבר, כיצד קם העם לתחיה, התנער מאפר הגלות, וקם לבנות ולהבנות. ובטוחני כי אז יאמרו הצעירים, "אה, לו אנו היינו בתקופה היא. חבל שלא ראינו כיצד קמה המדינה". ולכן, צריכים אנו להסיק, שעלינו לנצל כל רגע, לזכור הכל למען נספר כיצד קם הדבר ונהיה. נכונו לנו עוד ימים קשים ומרים, אבל בטוחים אנו כי בעזרת צור ישראל ננצח, ונגאל.
יש רגעים בזמן שאנו קורא את מה שכתבי, והנה זה אפס נגד מה שאני מרגיש, ומה שאני חש, אבל איני יכול לתאר יותר, אע"פ שלבי מלא על גדותיו, ויתכן שמשום כך יוצאים הדברים מסורסים. אני מקוה בתוך עשרה ימים אלו עוד לכתוב.
ב"ה. יום שני ג אייר תש"ח. 10 במאי 1948.
עוד חמשה ימים נשארו לסיום המאנדט ולארץ הולכים ומתקרבים ימי הכרעה גדולים עד מאד. ההכנות להקמת מוסדות השלטון מתקדמת בקצב. ישיבות מנהלת העם נמשכות שעות על-גבי שעות שבהן נדונים ענייני המדינה.
היום בר"ח אייר אין לנו אלא להתפלל תפילה אחת: "…ויהי החודש הזה סוף וקץ לכל צרותינו תחלה וראש לפדיון נפשנו".
ב"ה. יום חמישי ד' אייר תש"ח. 13 בחודש מאי 1948
מחר בחצות מסתיים המאנדט הבריטי בארץ-ישראל. מחר ב-4 תוקם באי"ה "מדינת-ישראל". הממשלה העברית הראשונה תורכב. עם ישראל יהפך להיות עם-עצמאי החי במולדתו החפשית.
היום נחתם ההסכם עם נציגי הערבים מיפו שבאו לבקש את תנאי הכניעה של תל-אביב כדי לכרות אתה ברית-שלום. לצעד זה גרם ההתקפה הגדולה שפתח אצ"ל על יפו, ואחר הסתפחו אליו כוחות ה"ההגנה" ושבסופה כבשו את מאנשייה, וגרמו הרס וחורבן עצום ביפו. מ-17 אלף תושבים נשארו כיום כ-5000 איש. מחר יכנסו כוחות עבריים לעיר יפו כדי להגן על תושביה. מושל יהודי קבל לידו את הפיקוד. העיר הערבית הגדולה נכנעה!
ב"ה יום ששי ה' בחודש אייר שנת ה'תש"ח. אלף ושמונה מאות ושבעים ושמונה שנים לחורבן בית-תפארתנו. כ' בעומר. 27 שנים למאנדט הבריטי בארץ-ישראל, 14 בחודש מאי 1948 לספירת הנוצרים.
בעוד שעה – ב-4 אחה"צ תוקם מדינת-ישראל, עצמאות ישראל מתחדש במולדת העברית. בעוד שעה, תתכנס מועצת-העם ותכריז על העצמאות. גדול היום. כביר המאורע שעומד להתרחש. אלפיים שנות גלות חכו היהודים ליום הזה. דורות רבים צפו לימים אלו. אשרינו שזכינו ליום זה. השעה היא 3, אני חושב בעז"ה לכתוב עוד היום. יודע אני את ערך הזמן, אבל הרגעים חולפים, ואין פנאי לעמוד על ערכם.
שעה 4:30 אחה"צ. זה עתה נסתיים טקס הכרזת-המדינה שהועבר ע"י הרדיו. המושב הראשון התקיים במוזאון, זה נודע רק עתה. אני ממהר לשם, לראות את האישים הגדולים, חברי הממשלה בצאתם.
שעה 5:30. זה עתה חזרתי מהעיר הצוהלת ושמחה, אמנם אין עתה המצב כמו ב29 בנובמבר, השעה עתה יותר מדי רצינית לשמחה זו. הרושם מתקבל כערב יום-כפור. חגיגות, אבל מורגשת האחריות הגדולה. קהל רב מצטופף ליד בנין המוזיאון בתל-אביב שבו התכנס המושב הראשון של הממשלה העברית הזמנית. הרחובות הסמוכים היו חסומים בחבלים, וע"י עמדו חיילים עבריים. לקול תשואות סוערות יצאו חברי הממשלה. פרטי הטקס שפורסמו בפרוטרוט בעתונות שמורים עמדי. אחר שהתפזר הקהל, הורגשה תנועה קצת יותר גדולה מכרגיל, אבל עם כניסת השבת חזרו החיים למסלולם הרגיל.
המדינה נקראת "מדינת-ישראל". הממשלה קטלה את חוקי "הספר הלבן" ואת גזרות-הקרקע. בעיר הוקמו אהלים מיוחדים שבהם יחתימו על ה"מלוה-הלאומי".
ב"ה יום ראשון ז' אייר תש"ח. 16 במאי.
למדינתנו הצעירה מלאו יומיים, המאנדט הבריטי הסתיים, וכתמיד בבא מאורע גדול, כשחל שנוי כביר קשה לעמוד עליו, ועוד יותר אין מאמינים שקרה כמקרה הזה.
מטבע הדברים שעל תמונה אפשר להסתכל רק אם היא נמצאת מרחוק, אם היא נמצאת מקרוב אין אדם מבחין בה, וכך במדינתנו, רבש"ע האם אנו יכולים לתאר לעצמו מה קרה כאן. רק בעוד חמישים שנה אפשר יהי לעמוד על-כך. במשך דורות חכו ליום הזה, והנה אנו הדור שראה את הסבל הגדול, אנו זכינו להיות מרימי נס הגאולה.
ברוך המקום ברוך הוא שהחיינו וקיימנו והגענו לזמן הזה.
והרי פרטי הטקס.
ב-4 בדיוק פתחתנו בביתנו את המקלט. בגלים רצים 50. אחרי שהושרה התקוה, פתח בן גוריון את האספה, כשכל הנאספים בביתנו בוכים. לאחר שהכריז על מדינת ישראל שנתקבלה בתשואות קם הרב יהודה ליייב הכהן פישמן, שכ"כ סבל, שהיה במחנות מעצר, ששבת שביתות רעב, ושכל חייו קודש היו לתנועה הציונית הדתית וברך: ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגענו לזמן הזה.
האנשים בביתנו פרצו בבכי. אח"כ הוקרא המנשר, ולקול צלילי התקוה, כשהשמש יורדת בפאתי מערב, התפרזו השרים, וחברי מועצת המדינה – מדינת ישראל הקמה לתחיה.
ביום השבת ב-12 בחצות, הודיע הנשיא טרומן כי אמריקה מכירה במדינת-ישראל.
גוש עציון שעמד בגבורה, נפש שדוד לפני זדים.
מכל העולם נתקבלו ידיעות על חגיגות השמחה בין היהודים.
מפקד האצ"ל מ. בגין שנאם אתמול באדיו הודיע, כי האצ"ל מקבל את מרות המדינה. כן הוידעו לוחמי חרות ישראל, כי הם נכנעים למדינה.
עכו נכבשה ע"י ה"הגנה".
אתמול היום הראשון לעצמאות הורעשה תל-אביב מהאויר ע"י המטוסים המצריים. במשך היום היו ארבעה התקפות. ה"הגנה" הוציאה קריאה לישוב להתכונן לבאות, מפני פלישת מדינות ערב.
בטוחים אנו כי באי"ה נהדוף כל התקפה, ומדינתנו קום תקום.
ב"ה יום שני ח' אייר.
ד"ר חיים ויצמן נבחר לנשיא מועצמת המדינה
אתמול שוב הותקפה תל-אביב ושני מטוסים הופלו.
כחות אצ"ל התקיפו את רמלה.
ב"ה. יום ג' א' סיון תש"ח.
מפאת קוצר הזמן לא כתבתי זמן רב, ובינתיים חלפו דברים חשובים. ולכן החלטתי לכתוב בראשי-פרקים את מה שעבר.
רוסיה הכירה במדינה. סרפנד נכבשה בידינו.
העיר העתיקה נכבשה ע"י הערבים. מגיניה נכנעו, והלכו בשבי.
מטעם אומ"א נשלח ארצה מתווך – הרוזן בראנדוט, והוא קבע צו להפסק האש ליום ו' בשעה 10 בבוקר.
ב"ה. יום ו' ד' סיון תש"ח.
היום נכנסה לתקפה הפסקת-האש. בתנעים מיוחדים. אסור להביא עולים בגיל הגיוס, אסור להביא נשק, ושני הצדדים ישארו בעמדות שהיו לפני התחלת ההפוגה. ההפוגה תמשך 4 שבועות, משקיפי אומ"א יפקחו על קיום ההפוגה.
המצב בירושלים שהיה חמור, יוטב עכשיו, כאשר יעבירו אספקה לעיר שהיתה נצורה זמן רב.
ב"ה יום ד' ט"ז סיון תש"ח.
האצ"ל הביא לחופי הארץ אניית נשק ואנשים בשם "אלטלנה", הוא סרב להעמידה לרשות המדינה, ולכן כאשר הגיעה האניה לחופי תל-אביב וסירבה להכנע, נורו עליה פגזים, והאניה החלה בוערת, עתה היא עוד בוערת, כל הנשק שהיה בתוכה נשרף. חוץ מזה נהרגו עשרה יהודים משני הצדדים.
כתוצאה מכך התפטרו השרים שפירא והרב פישמן. אבל חזרו לממשלה, לאחר שהורכבה ועדה שתברר את המצב.
ב"ה. יום ג' כ"ה סיון תש"ח.
אתמול הושבע צבא ישראל אמונים לממשלה. וגם כאן זהו מאורע היסטורי שמפאת קרבתו אין אנו יכולים לעמוד על ערכו.
צבא ישראל החל לשזור שוב את חוט הזהב שניתק בימי בר-כוכבא. לראשונה הושבעו מפקד המטה הראשי ע"י שר הבטחון. והם השביעו את החטיבות. זו הפעם הראשונה שפורסמה ברבים שמותיהם של חברי המטה הכללי של ההגנה.
ב"ה יום חמישי כ"ד סיון תש"ח.
אתמול, שוב קרה מקרה היסטורי. אחרון האנגלים עזב את נמל חיפה. צי ישראל נכנס לנמל חיפה עם צאת האנגלים.
הגנראל מק-מילן היה אחרון האנגלים שעזב את הארץ.
ארצנו שהיתה משועבדת לבריטים, יצאה לחרות, אין עוד במולדתנו אנגלים המשעבדים אותה.
ב"ה. יום ו' ב' תמוז תש"ח.
ההפוגה נסתיימה. וצבא ישראל פתח בהתקפה בכל החזיתות. מצפים לכבושים גדולים.
ב"ה. יום ג' ו' תמוז תש"ח.
ואכן, הכבושים לא אחרו לבא, שתי הערים הגדולות, לוד ורמלה הערביות, נכבשו ע"י צבא ההגנה לישראל. עתה נמשכים הקרבות באזור לטרון.
ב"ה. יום ראשון י' תמוז תש"ח.
אתמול הופצצה תל-אביב פעמים רבות. מועצת-הבטחון הוציאה צו להפסקת האש.
אתמול ביום שבת בבוקר הופסקה האש בירושלים. והערב צריכה להכנס לתקפה ההפוגה בכל הארץ לזמן בלתי-מוגבל, הרוזן בראנדוט יפקח על ההפוגה.
שני הצדדים הודיעו על הסכמתם להפוגה.
ב"ה יום ראשון כ"ט אלול תש"ח.
היום ערב ראש-השנה שנת תש"ט, היום האחרון לשנת תש"ח, שנת השחרור הגדול, שנת התגשמות חזון הדורות, השנה הראשונה למדינת ישראל.
מתעורר הרצון לכתוב, לסכם, לחשוב ולהרהר – חלפה השנה החדשה מתדפקת על הדלת, עוד שעות מעטות, ותכלה השנה, ואנו נכנס למסלול חיים בשנה חדשה.
תש"ח החלה כשהרושם הכביר של "יציאת ארופה תש"ז" מלוה את תחילתה. ארבעת אלפי יהודים גורשו מהמולדת חזרה לאדמת גרמניה הארורה, שממנה נמלטו, ועוד מהדהדות באזניים דברי אותו יהודי זקן שהיה בין המוחזרים "מעשה זה יהיה גורם למפלתם, משולים אנו לאותו יתוש שנכנס לאפו של טיטוס הרש והרגיזו עד למותו, אנחנו הקטנים והחלשים נכריע את הממלכה הרשעה הזאת".
למחרת החלה בעצרת אומ"א – שהוא המוסד הבינלאומי שקם אחרי מלחמת העולם במקום "חבר-הלאומים", שבו מייצגים כל הארצות שלחמו נגד גרמיה – הדיון בשאלת א"י שהועבר אליו ע"י בריטניה שהיתה שלטת בארץ בתורת ממשלחה תאדנטורית, מטעם "חבר-הלאומים".
אחרי וכוחים רבים, וועדות מועדות שונות, נתקבלה בי"ז בכסלו תש"ח 29 בנובמבר 1947 ההצעה להקים מדינה עברית בחלקה של א"י, וכן מדינה ערבית. נצוצות ראשונים החלו להופיע – אתחלתא דגאולה, גל של שמחה הציף את יהדות העולם, תחי המדינה! תחי העצמאות העברית!
אולם לא עברו שעות מעטות, והשונאים וצרי-העין פתחו במלחמה ביישוב העברי שהי נתון לחסד הבריטים שנשאו פנים ועזרו בכסף ובנשק לערבים.
ואלקי-ישראל, יושב תהלות ישראל, היה בעזרתנו, ובמעט הנשק שהיה במחתרת, במספר קטן של אנשים שהתאמנו במחשכים, נסתרים מעין כל, נצחו המעטים את הרבים, ובריטניה הודיעה כי היא מחסלת את שלטונה בארץ ב-15 לחודש מאי, דהיינו ז' אייר תש"ח.
ובינתיים נפל על הערבים פחד היהודים, והם החלו נסים מכפריהם, ומעריהם, ונכבשו הערים יפו, טבריה, צפת וחיפה. אולם ירושלים הביררה הושמה במצור, ותושביה עמוד בגבור הנפלאה.
והתקרבה שעת האפס לשלטון המאנדט, הוא החל לגסוס, ובינום הששי, לחודש אייר הוקמה המדינה הישראלית, בחלקה של ארץ-ישראל.
אוי רבונו של עולם! האם יכולים אנו לתאר לעצמו מה הרושם של מאורע זה, כאלפיים שנה היה העם בגלות וכביכול שכינתא בגלותא, ובדורנו, אנו זכינו לראות בהקמת מדינה עברית ועצמאית.
ואולם אחרי הקמת המדינה, והתחסלות המאנדט, נפתחה על מדינת ישראל הצעירה מלחמה חזקה משבע מדינות ערב. ושוב היה מלך ישראל בעזרת הצבא – צבא ההגנה לישראל ונעשה חיל בצרינו, ואולם אז בא המתווך מטעם אומ"א והחיל על המדינות הלוחמות – הפוגה, ונסתיימה ההפוגה אחר ארבעה שבועות, וצבאינו פתח בהתקפה רבתי.
וכאן נעשו ע"י הבורא נסיים וגדולות עד אין חקר, וב-11 ימים נכבשו ע"י צבאינו הערים לו ד ורמלה, ושטח עצום שהיה בידי הערבים, ולולא ההפוגה השניה שהטיל עלינו המתווך הרי היינו חוזרים בזר-נצחון. אולם כנראה שלא רצו ש"יסתייעה מלתא בידינו" ועכבו את הנצחון, והרי אנו עומדים במצב זה עד היום.
אולם עתה מתנהלת מלחמה חזקה, כי אויבנו לא אמרו נואש, וכפי שלא הצליחו במלחמת הברזל, פתחו במלחמה מדינית, רוצים לגזור ולקרוע מאתנו את החלקים שעוד נשארו לפלטה. ושוב מאמינים אנו כי מי שעזרנו עד כה הוא יעזרנו הלאה ויזכנו לראות בגאולה האמתית.
במילים מעטות סכמנו את פרשת שנת תש"ח, שנת התחוללות פלאות לנגד עינינו – שנת הקמת העצמאות העברית.
אולם בתוך כללים אלו ישנם פרטים רבים: הקמת צבא-ישראל יש מאין, בנין המדינה, על כל מוסדותיה ומחלוקתיה, שמכיון שהם נעשו קרוב לעינינו אין אנו יכולים לעמוד היטב היטב על טיבם.
וצור ישראל וגואלו יעזרנו להתגבר על אויבנו, ונזכה לראות בגאולה השלמה.
עד כאן המאורעות ההיסטוריים של האומה בשנת תש"ח, ועתה לעניינים הפרטים. במצב הלמודים הרי לא המקום כאן לפרט, ראשית שהרי כבר כתבתי עליהם בזמנם, ושנית שהרי היום לא מסתיימת שנת הלמודים,
ובהכנה לקראת יום הדין הגדול, בהכנה לקראת השנה החדשה לוחשות השפתיים:
"חזקו וגילו כי שוד גמר, לאל הוחילו בריתו שמר, ואמר ועלו לציון, סולו סולו מסילותיה, תחל שנה וברכותיה".
תהא השנה הבעל"ט, שנת הגאולה השלמה ויתקע בה השופר הגדול אשר לקול תקיעתו יבואו האובדים מארץ-אשרו והנדחים מארץ-מצרים וישתחוו לד' בהר הקודש בירושלים.