ראש השנה ויום הכיפורים – כלל ופרט
היחס בין ראש השנה ליום הכיפורים הוא יחס של כלל ופרט, כאשר ראש השנה הוא כלל ויום הכיפורים פרט. היסוד של ראש השנה – הדין, מתייחס לכל באי עולם. כך נאמר לאדם הראשון: "כשם שנכנסת לפניי בדין ביום הזה… כך עתידין בניך להיות נכנסין לפניי בדין ביום הזה…"[1] – ובניו של אדם הראשון הרי הם כל באי עולם. כך אנו אומרים גם בתפילה – "ועל המדינות בו ייאמר וכו'", אלו כל המדינות שבעולם[2]. לעומת ראש השנה, הרי שיום הכיפורים הוא מתנה ייחודית לישראל, מתנה של סליחה וכפרה. כך מתיישב סדר הזמנים שבתחילת השנה – קודם ראש השנה ולאחריו יום הכיפורים, מפני שזהו הסדר הנכון – מן הכלל אל הפרט[3].
לראש השנה וליום הכיפורים מכנה משותף הנעוץ בהיסטוריה, באירועים שקרו בעבר לאדם ולעם שהקנו לימים אלו את משמעותם. שורשו של ראש השנה נעוץ כמובן בבריאת העולם והאדם ההיסטורית, כאשר חטאו של אדם הראשון בתחילת הבריאה, הוא שורש הדין של ראש השנה. זהו למעשה קו פרשת המים בתולדות המין האנושי. בראש השנה אנו קשובים למתח ולפער שמתהווה בין המציאות שקודם החטא לזו שלאחריו, כיצד הייתה צריכה הבריאה להיראות וכיצד היא נראית בפועל. במאורע היסטורי זה בראשית הבריאה נעוץ גם יום הכיפורים, בתשובתו של אדם הראשון, אבי האנושות המאפשרת את המשכה.
מה שאירע לכלל האנושות בראשית הבריאה, אירע לישראל סביב מתן תורה. במתן תורה הגיעו ישראל למדרגתו של אדם הראשון קודם החטא, כפי שאומרים חז"ל: "ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן"[4], זוהי אותה זוהמת הנחש הקדמוני שמקורה בחטא אדם הראשון. עם נברא מחדש במתן תורה, ודרגתם של ישראל באותה שעה הייתה של צדיקים גמורים. אך הנה בא מעשה העגל, ועשה לעם מה שעשה חטא עץ הדעת לאדם. חזרה הזוהמה ומדרגת העם כבר אינה אותה מדרגה. "אכן כאדם תמותון"[5] נאמר על ישראל לאחר חטא העגל, וזוהי המקבילה למיתה שנגרמה לאדם הראשון בעטיו של החטא. נמצא שחטא העגל הוא קו פרשת המים בתולדות העם, כחטאו של אדם הראשון שהוא קו פרשת המים בתולדות כלל האנושות. מכאן בקשת הסליחה, המאפשרת את המשך קיום העם חלף התכנון הראשוני של "ויחר אפי בהם ואכלם"[6].
בסדר הזמנים של ימי הסליחה במדבר ישנן מספר שיטות במפרשים, אולם לכל הדעות נסתיים הדבר ביום הכיפורים. הנה מצינו בכמה וכמה מקורות, שהשיא של ארבעים יום האחרונים, שבסופם התגלו י"ג המידות – התרחש ביום הכיפורים עצמו[7]. נמצא שביום הכיפורים מתמקדים כמה וכמה אירועים היסטוריים: מתן לוחות שניים[8], בקשת משה לראיית הפנים ולסליחה, ברית י"ג המידות, הגילוי בנקרת הצור ונתינת המסווה על פני משה.ישנו קו החורז את מהות מאורעות אלו, והוא האור הנסתר שהוא יסוד מדרגת בעלי התשובה.
מצדיקים לבעלי תשובה
השינוי הגדול שהתרחש באותו יום הכיפורים במדבר, בשנת יציאת ישראל ממצרים, הפך את ישראל מצדיקים לבעלי תשובה שהיא מדרגה עליונה יותר[9].
יום הכיפורים ירד לעולם עם לוחות שניים, ושינה כמה כללים יסודיים בתולדות הרוח בישראל שיסודם הוא אחד- המהפך ממדרגת 'צדיק' למדרגת 'בעל תשובה'. כך מספרים חז"ל שאם היו משתיירים הלוחות הראשונים בשלמותם, היו ישראל לומדים תורה ואינם משכחים[10]. המדרגה הייתה אז של כתב הנתון וגלוי ולא היה צורך ביגיעה ועמל – "ואתנה לך את לוחות האבן"[11]. מדרגה זו היא דרגתם של צדיקים גמורים. מדרגה של קבלת הנתון בלא עמל ויגיעה מצד המקבל. כתוצאה משבירת הלוחות הראשונים, ניתנו הלוחות השניים, בהן הייתה תפיסה למשה כפי שנאמר "פסול לך"[12]. מאז לומדים תורה ומשכחים ויחד עם זה בא יסוד העל פה הגנוז בלוחות השניים, עמל התורה ומדרגתם של בעלי התשובה. "ישר כוחך ששיברת"[13] נאמר למשה על שבירת הלוחות, מפני שעתה מדרגתם גבוהה יותר, שנגלה להם אור תורה שבעל פה המאיר לעמליה[14]. זוהי גדולת מדרגתם של בעלי התשובה, האור הגנוז הנגלה מתוך העמל והיגיעה. אור זה ירד לעולם ביום הכיפורים, עם נתינתם של הלוחות השניים.
י"ג מידות – אור התורה שבעל פה
באותו יום הכיפורים של סיום המתן השני, כשראה משה שעת רצון היא העת הזו, הוסיף לבקש – "הראיני נא את כבודך"[15], בקשה שבעקבותיה התגלו י"ג מידות. חז"ל עורכים השוואה בין "ויסתר משה פניו"[16] הנאמר במעמד הסנה, כשלא רצה להביט אל הגילוי, לבין מעמדו הנוכחי כשבאה ממנו בקשה לראיית כבוד ד'[17]. ר' צדוק[18] מבאר שגילוי זה של י"ג מידות, בא דווקא מכוח מעשה שבירת הלוחות על ידי משה. על מעשה זה אמר ד' למשה – "ישר כוחך ששיברתך"[19], דהיינו יתווסף כוחך. בכוח זה יכול היה משה להביט אל גילוי י"ג המידות.
מניין י"ג המידות הינו פרשה שעסקו בה ראשונים ואחרונים[20]. היו שהשוו אותן לי"ג העיקרים[21] והיו שהשוו אותן לי"ג מידות שהתורה נדרשת בהם[22]. י"ג מידות שהתורה נדרשת בהם, הינן יסודה של התורה שבעל פה וקשר פנימי יש להן עם י"ג המידות של דרכי ד' בהנהגת העולם. גילוי זה הקנה לישראל מעמד של בעלי תשובה ואנשי יגיעה בתורה שבעל פה.
בלשון הגמרא על הגילוי למשה, ננקטה לשון 'עשייה' ו'ברית הכרותה': "כל זמן שישראל חוטאין יעשו לפני כסדר הזה… ברית כרותה לי"ג מידות שאינן חוזרות ריקם"[23]. מה טיבה של עשייה זו, ומי הם שני צדדי הברית[24]? י"ג מידות הרחמים הם דרכי הבורא ופעולותיו בעולם, אשר התגלו אז למשה וממנו לכל ישראל. נוצר כאן צד שני בברית, צד שעושה ופועל. צד שמכוח הרחמנא, הרחמים, דורש את התורה ומחפש את דרכי ד' על ידי י"ג מידות שהתורה נדרשת בהן. ישראל 'עושים' ובכך הם הצד השני בברית, ברית של י"ג מידות המעוררת את עמל התורה שהוא חיפוש רצון הבורא הגנוז בתורה.
זהו ה'טוב' המיוחד בדברות האחרונות, עליו דברו חז"ל[25]. והיכן נאמר 'טוב' בדברות אחרונות? "למען ייטב לך"[26], זהו טוב הבא מתוך עמל. טוב מיוחד זה, הוא האור הגנוז לעמלי תושבע"פ[27]. משום כך שם משה מסווה על פניו – "כי קרן אור פניו"[28], כיוון שהאור גנוז אצלו. משה זכה לגלות את ה'אור' שתחת ה'עור', הפנימי שתחת החיצוני[29].
נמצא מעשה העגל ומעמד בעלי תשובה שבא בעקבותיו, הביאו לגילוי י"ג המידות וריבוי התורה.
יסוד זה של תורה שבעל פה ביום הכיפורים, ניתן למצוא במישורים נוספים, כדוגמת 'כל נדרי' הנאמר בכניסתו של היום. יסוד היתר הנדרים מקורו בתורה שבעל פה ואילו בתורה שבכתב אין לו אלא רמז מועט. כך התנסחו חז"ל במשנה: "היתר נדרי פורחין באוויר ואין להם על מה שיסמוכו"[30], וכך מפרש רש"י: "התרת נדרים שאמרו חכמים שהחכם מתיר את הנדר, מעט רמז יש במקרא ואין על מה לסמוך, אלא שכן מסור לחכמים בתורה שבעל פה"[31]. כך בכניסתו של יום הכיפורים אנו מתירים את הנדרים, מכוח אורה של תורה שבעל פה הנגלה ביום זה[32].
פנימיותו של יום הכיפורים
על פי כל האמור, נמצאת מהותו של יום הכיפורים – הפנימיות. יסוד זה אנו פוגשים בהיבטים שונים ביום הכיפורים: לוחות שניות שניתנו בו – ניתנו בצינעא[33], שמה של המסכת העוסקת בענייניו של יום הכיפורים אינה בלשון הקודש אלא מוסתרת במכוון בלשון הארמית – 'יומא', השמה מסווה על היום[34].כך במישור התשובה, נמצא המימד הפנימי כפי שאומר הפסוק: "יבוקש את עוון ישראל ואיננו[35]". כשחודרים למימד הפנימי, נעלם החטא, משום שבפנימיות הכול טוב, טוב גנוז[36]. משה רבנו בעל התשובה הגדול שבישר לישראל על קבלת תשובתם, זכה לקבלת הלוחות השניים בעמל ואף לאור הגדול הגנוז- "למען ייטב לך". לכן שם את המסווה על פניו, כיוון שהאור גנוז אצלו. זהו גם מקומה של עבודת יום הכיפורים במקדש, שבשיאה – הכניסה לקודש הקודשים. קודש הקודשים הוא המקום הפנימי ביותר, ועל כן, רק ביום הכיפורים ניתן להיכנס לשם[37].
בשיאו של הגילוי זכה משה לגילוי תורה שבעל פה, לבחינת י"ג מידות שהתורה נדרשת בהם, לבחינתם של בעליהתשובה. אז היה הגילוי בלי מסווה ונאמר לו: "וחנותי את אשר אחון"[38], גם מי שאינו כדאי. זה הוא יסוד העל פה, חידושים אשר דורות קודמים לא ידעו[39].
אנחנו ראינו ביום הכיפורים שלפני שנתיים חידושים בהלכות מסירות תפש, גילויים מיוחדים לדורנו, שימושים בי"ג מידות של דרישת התורה, חשיפת אור חדש. באותה המידה שנתאמץ להיות נאמנים לחלקנו, לי"ג המידות שלנו, לחיפוש אחר האור – כך יתגלו י"ג מידות הרחמים להביא לישראל אור, לובן, טוהר וכפרה, הגנוזים ביום הכיפורים.
נמצאנו למדים[40]:
חודש תשרי פותח בראש השנה ולאחריו מגיע יום הכיפורים. היחס ביניהם הוא יחס של כלל ופרט, כאשר ראש השנה מתייחס לעולם כולו ויום הכיפורים לישראל. מקור שניהם נעוץ בראשיתה של ההיסטוריה האנושית והישראלית, עם חטאו ותשובתו של אדם הראשון. החטא והתשובה שבים בסיבוב שני במעגל הישראלי, בחטא העגל ותשובתו שהתקבלה ביום הכיפורים. התשובה על חטא העגל העלתה את ישראל למדרגת בעלי התשובה, שמהותה הוא האור הנגלה מתוך ההסתרה. מיסוד זה אירעו באותו היום אירועים נוספים, כמתן לוחות שניים וגילוי י"ג מידות שמהותם אף היא אור תורה שבעל פה. עם ירידת הלוחות השניים ירדה לעולם גם התורה שבעל פה, על העמל והיגיעה שבה. כך התגלו גם י"ג מידות הרחמים המקבילות לי"ג דרכי דרישת התורה, שעל ידם מגלים ישראל בעמלם את דרכי הנהגת ה' בעולם. דרכו של אור זה שהוא מגיע מתוך ההסתרה, וזהו יסוד המסווה שעל פני משה שקרנו פניו בעקבות גילוי אור זה. הגילוי מתוך ההסתרה הוא מהותו הכללית של יום הכיפורים, וזהו יסודה של התשובה הנובעת מתוך המקום הפנימי בו לא נגע החטא. על ידי הנאמנות שלנו לחיפוש האור, ייגלו אלינו האור והטהרה של יום הכיפורים.[41]
[1] פסיקתא פסקא כג: "…יצא בדימוס מלפני הקב"ה. אמר לו אתה סימן לבניך, כשם שנכנסת לפני בדין ביום הזה ויצאת בדימוס, כך עתידין בניך להיות נכנסין לפני בדין ביום הזה ויוצאין לפני בדימוס. אימתי? בחודש השביעי באחד לחודש".
[2]וראה בשפת אמת דברים עמ' עו – על טובת העין שיש בר"ה אפילו לאומות העולם.
[3]ואזלא קושיית רבי ישראל סלנטר על היחס בין ראש השנה ליום הכיפורים שהיה צריך להיות סדר הפוך – קודם יום הכיפורים ואחר ר"ה.
[4]שבת קמו ע"א.
[5]תהילים פב, ז.
[6]שמות לב, י.
[7]ראה 'סדר עולם רבה' פ"ושביום הכיפורים בישר משה לישראל על הסליחה. "תעבור על פשע ותמחה אשם כיום ויתייצב עמו שם", הוא רמז ליום הכיפורים שנסלח להם (סליחות, גולדשמידט עמ' ת'). וראה בפדר"א מ"ו ושם בהערות הרד"ל. אף בשם הגר"א (על סדר הפרשיות). וכן בפירוש אבן עזרא שמות לג, כב (פירוש הקצר, ושם שבו ביום קרן עור פניו). ובתשובות חת"ס ליקוטים. וראה בשוח"ט קל על הסליחה המופקדת מר"ה עד ליוה"כ. וראה עוד תו"שתשא 48. א"ע צ"ח, שיום כריתת י"ג מידות היה ביוה"כ.
[8]וראה בתו"שכא עמ' ריד, על השמחה ביוה"כ בהיותו חג מתן תורה.
[9]ברכות לד ע"ב: אמר רבי אבהו מקום שבעלי תשובה עומדים דיקים גמורים אינם עומדים".
[10]עירובין נד ע"א: "אמר ר' אליעזר מאי דכתיב 'חרות על הלוחות', אלמלי לא נשתברו לוחות הראשונות לא נשתכחה תורה מישראל".
[11]שמות כד, יב.
[12]שמות לד, א.
[13]בבא בתרא יד ע"ב: אמר ריש לקיש 'אשר שברת' אמר לו הקב"ה למשה יישר כוחך ששברת".
[14]ראה מדרש תנחומא פרשת נוח, ג: "…וזו היא תורה שבעל פה שהיא קשה ללמוד ויש בה צער גדול שהוא משול לחושך שנאמר 'העם ההולכים בחושך ראו אור גדול, אלו בעלי התלמוד שראו אור גדול שהקב"ה מאיר עיניהם באיסור והתר בטמא ובטהור, ולעתיד לבוא 'ואוהביו כצאת השמש בגבורתו'."
[15]שמות לג, יח.
[16]שמות ג, ו.
[17]ראה מדרש רבה שמות, פרשה ג: "'ויסתר משה פניו… אחד מהם אמר לא יפה עשה משה כשהסתיר פניו שאלולי לא הסתיר פניו גילה לו הקב"ה למשה מה למעלה ומה למטה ומה שהיה ומה שעתיד להיות. ובסוף ביקש לראות שנאמר 'הראני נא את כבודך'. אמר הקב"ה למשה אני באתי להראות לך והסתרת פניך, עכשיו אני אומר לך 'כי לא יראני האדם וחי כשבקשתי לא בקשת. ורבי הושעיה רבה אמר יפה עשה שהסתיר פניו. אמר לו הקב"ה אני באתי להראות לך פנים וחלקת לי כבוד והתרת פניך, חייך שאתה עתיד להיות אצלי בהר… ומשה לא ידע כי קרן עור פניו…".
[18] קדושת השבת עמ' 42.
[19] ראה בבא בתרא יד ע"ב.
[20]ראה אבני שוהם קעז.
[21]ראה בשל"ה שער האותיות.
[22]ראה 'ליקוטי תורה' לבעל התניא עמ' 66: "י"ג מידות שהתורה נדרשת בהן הם מבחינת י"ג מידות הרחמים". וכן בשפת אמת תשא 211. וכן בקדשות השבת עמ' 43. קשר יש בין הרחמים לתורה, המכונה לעיתים בלשון חז"ל 'רחמנא'.
[23]ראש השנה יז ע"ב: "אמר רבי יוחנן אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח ציבור והראה לו למשה סדר תפילה. אמר לו כל זמן שישראל חוטאין יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם… אמר רב יהודה ברית כרותה לי"ג מידות שאינן חוזרות ריקם שנאמר 'הנה אנוכי כורת ברית".
[24]כך דקדק ב'אבני שוהם' שם.
[25]בבא קמא נד ע"ב – נה ע"א: "שאל רבי חנינא בן עגיל את רבי חייא בר אבא, מפני מה בדברות הראשונות לא נאמר בהם טוב ובדברות אחרונות נאמר בהם טוב? אמר לו עד שאתה שואלנו למה נאמר בהם טוב שאלני אם נאמר בהם טוב אם לאו…".
[26]ראה 'קדושת השבת' עמ' 41.
[27]"וירא אלוקים את האור כי טוב".
[28]שמות לד, כט.
[29]ראה 'שבת ומועד בשביעית', 'חג הסוכות בשביעית', ו.
[30]חגיגה א, ח.
[31]חגיגה י ע"א ד"ה מתניתין.
[32]ראה 'חגים ומועדים' קפט.
[33]ראה רש"י, שמות לד ג: "ואיש לא יעלה עמך – הראשונות על ידי שהיו בתשואות וקולות והקלות שלטה בהן עין רעה, אין לך יפה מן הצניעות".
[34]ראה בני יששכר מאמרי תשרי ח, ב.
[35]ירמיהו נ, כ.
[36]ראה 'ליקוטי מאמרים' עמ' 147.
[37]זהו יסוד התשובה ביוה"כ – תקנת השבין ח, ו.
[38]שמות לג, יט.
[39]ראה 'קדושת השבת' עמ' 43.
[40] תוספת זו הינה מדברי העורך.
[41] שיחה זו נאמרה בליל יום הכיפורים התשל"ו.