השבת שאנו עומדים בה מצוינת בשם מיוחד: "שבת בראשית"[1]. ואף שכמה שבתות מצוינות בשמות – שבת הגדול, שבת שירה וכו' – מיוחדת היא מכל שבתות השנה בכך שקרויה היא על-שם הפרשה, פרשת בראשית. דבר זה אין לו אח בשאר השבתות, שהרי אין אומרים: 'שבת נח', 'שבת לך לך' וכדומה. וכל-כך למה? לפי שיש ראשית והתחלה מחודשת בשבת זו.
ראשית השנה בשבת בראשית
הימים הנוראים וימי המועד שבחודש תשרי חגיגיים הם, כך שאדם המקבל על עצמו דרך חדשה בראשית השנה שטוף הוא בשמחת הרגל ובמצוות שהזמן גרמא, ואין קבלותיו והחלטותיו יכולות להיבחן במבחן המציאות. שבת בראשית מחזירה את האדם לסדר הימים הרגיל, למחזור של ימי חול וימי שבת והיא הראויה להיקרא בראשית, כי היא ראשית דרכו בשנה החדשה.
בזה חלוקה היא קריאת התורה בשבת זו מקריאת בראשית בשמחת תורה. בשמחת-תורה, עם סיומה של התורה, אנו פותחים מיד בקריאת בראשית כדי שלא לפתוח פתח לקטרוג על ישראל שכבר סיימו את התורה, ואנו מסמיכים בראשית לעיני כל ישראל[2]. אין קריאה זו, איפוא, דרך לימוד תורה ברבים, אלא דרך הצהרה ושמחה ונעיצת אחרית בראשית שאין סוף ותכלית לתורה. אבל בשבת בראשית הקריאה היא להוציא הרבים ידי חובתם על סדר הפרשיות עם הציבור. משום כך אנו חוזרים ופותחים שנית בבראשית למרות שרק לפני כמה ימים קראנו את פרשת בריאת העולם.
מכאן להעמקה נוספת בטעמה של שבת בראשית. לוח הזמנים הרגיל פותח בראש-השנה ומעמיד בראשו את יום הדין; קיים לוח נוסף – זה המחשב עתותיו על פי תלמוד-תורה, והוא המציב בראשו את ה"בראשית", את התחלת הלימוד והעיסוק בתורה. וכשם ש"חתן בראשית" הוא הנבחר להתחיל התורה עד "שלא ירגל בעם זו לשקרה" – כך נבחרה היא השבת לפתיחת בראשית לסלסל בתורה "כחדשה ולא כישנה שעברה"[3].
ראשית היצירה
עיקרה של פרשת בראשית – יצירה, בריאה. אף אדם הראשון הושם בגן-עדן "לעבדה ולשמרה"[4]. שמחת היצירה היא המתנה הראשונה שהעניק הבורא-היוצר לאדם הנברא, ואף האדם לא טעם כלום עד שעשה מלאכה שנאמר "וינחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה" ורק אחרי זאת נאמר "מכל עץ הגן אכול תאכל"[5]. ובמדרש נשאל ר' הושעיא על ידי הפילוסופים מדוע לא נברא אדם הראשון מהול? והיתה תשובה: "כל מה שנברא בששת ימי בראשית צריכין עשייה, החרדל צריך למתוק, התורמוסים צריך למתוק, החיטין צריכין להטחן, אפילו אדם צריך תקון"[6].
גן העדן בו הושם האדם הוא ברכת היצירה, ברכת העבודה, התיקון הכולל בתוכו לא רק את תנאי חייו של האדם אלא את תיקון האדם עצמו. ואף שגורשנו מגן-עדן זה נטלנו עמנו את ברכתו, ברכת היצירה.
קללת הגיהנום היא חסרונה של ברכה זו, וכשרצו חכמים לתאר את עונש הנדונים בו ספרו על הממלא מים לתוך חבית נקובה כאומרים: עבודה שאין עמה יצירה, יגיעה להבל ולריק היא היא הקללה והעונש היותר גדולים.
זהו חידושה של פרשת בראשית – "בראשית ברא"[7], בריאה, יצירה.
השבת – מנוחה יוצרת
יתר עליה חידושה של השבת. לכאורה דומה שהשבת עומדת בסתירה לרעיון היצירה, שכן השביתה, ההימנעות מהמעשה נוגדת לעשייה. ואכן רק תפיסה זו היא שנתקבלה על דעתו של תלמי המלך וכשתרגמו חכמים את התורה כתבו: ויכל אלוקים ביום השישי וישבות ביום השביעי[8]. כל זה בתרגום, בהעתק, אבל במקור, במפורש: "ויכל אלוקים ביום השביעי"[9], כי מה היה העולם חסר – מנוחה, באה שבת באה מנוחה[10]. אף השבת יצירה היא, יצירת המנוחה. זר לא יבין זאת. וכשאדם מישראל שובת ממלאכתו, הרי הוא אף יוצר, יצירות של גן-עדן – מנוחה וקדושה.
גדולה שבת בראשית שמורה היא את דרך ההתחדשות וההתחלה – תיקון האדם את עצמו – דרך היצירה העברית המקורית שיסודה בתפיסה האוניברסלית עוד מלפני מתן תורה. וכן הנביא בהפטרת היום אף שפותח הוא ב"בורא השמים ונוטיהם"[11], היוצר את הכל לכבודו, מסיים ב"אתם עדי נאום ה'"[12], שהרי כל המתפלל בערב שבת ואומר "ויכולו", מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית[13] – והרי עדות היא זו לכל באי-עולם על יצירת הבורא.
נמצאנו למדים:[14]
מיוחדת היא שבת בראשית מכל שבתות השנה בציון שמה – 'שבת בראשית', וטעם הדבר מפני הראשית המתחדשת בשבת זו. מתחילת השנה ועד עתה הזמנים היו זמני קודש מרוממים, וקבלותיו של האדם על עצמו לא נבחנו במבחן המציאות. עתה, כשמתחדשת השגרה מתחדשת גם ראשית דרכו של האדם בשנה. על כן אף שכבר קראנו פרשה זו בשמחת תורה אנו שבים וקוראים אותה בשבת זו, מפני שעתה מתחיל סדר הפרשיות של השנה. השנה אמנם החלה בראש השנה, אך היא מתחילה גם עתה, כשראשית לימוד התורה ניצבת בראשיתה. עיקרה של פרשת בראשית הוא היצירה האלוקית, שניתנה לאדם הראשון בגן עדן שישלימה. אף בשבת, שבאה בסיום מעשה בראשית, יש יצירה – יצירת מנוחה על ידי ישראל השובתים בשבת, יצירה רוחנית המשלימה את הבריאה. זו היא יצירת שבת בראשית, המורה על התחדשות האדם האוניברסלי והישראלי, וכל ישראלי האומר בערב שבת 'ויכולו' נעשה שותף במעשה בראשית בעדותו לכל באי עולם על יצירת הבורא.[15]
[1] ראה ספר המנהגים לרבי יצחק טירנא, עמוד ל.
[2] טור או"ח תרסט.
[3] מתוך רשות לחתן בראשית.
ומכאן מנהגם של ישראל למנות את לוח הזמנים: א' לבראשית ב' לנח וכו'.
[4] בראשית ב, טו.
[5] שם טז. אבות דר' נתן כא.
[6] בראשית רבה יא, ו.
[7] בראשית א, א.
[8] מגילה ט ע"א.
[9] בראשית ב, ב.
[10] שם ברש"י.
[11] ישעיהו מב, ה.
[12] שם מג, י.
[13] שבת קיט ע"ב.
[14] תוספת זו הינה מדברי העורך.
[15] שיחה זו נאמרה בתוכנית 'קבלת שבת' שב'קול ישראל', והיא מובאת כאן כלשונה בשינויים הנצרכים.