מושג ה'זכירה' בשבת כפול: ביחס למעשה בראשית וביחס ליציאת מצרים. אך בעוד ש"זכר למעשה בראשית" נזכר גם בתפילה[1] – הרי ש"זכר ליציאת מצרים" נזכר רק בקידוש.
אמנם באבודרהם נראה שהתחבט בהדגשת בראשית על פני יציאת מצרים[2], וב'הדר זקנים' על התורה הביא בשם ה"ר אהרן שהנהיג לומר בברכה מעין שבע זכר למעשה בראשית וליציאת מצרים[3].
על כל פנים למדנו שישנה הדגשה יתירה לכך שהשבת מהווה זכר למעשה בראשית.
מעין עולם הבא
אולם תורף הדבר טעון ביאור, ועל כך עמד ב'שפת אמת': "מה צריך מעשה בראשית זכרון, הלוא כל העולם קיים ורואים מעשה בראשית?"[4]:
"ואיתא באותיות דר"ע. כשהבטיח הקב"ה לבנ"י עוה"ב. אמרו הראנו דוגמתו בעוה"ז. והראה להם השבת שהוא אחד מס' מעוה"ב. וידוע כי עוה"ב הוא היפך עוה"ז. ושם יהיה נשכח לגמרי כל עוה"ז. ולפי ששבת הוא מעין עוה"ב. צריכין לשכוח בו מכל עוה"ז… וכפי השכחה בעוה"ז שעתיד להיות נשכח כך זוכין לזכור את השבת. וכל ישראל יש להם חלק בעוה"ב בכח שמירת השבת… ולכן כתיב בשבת 'זכרון למעשה בראשית'. ולכאורה תמוה מה צריך מעשה בראשית זכרון. הלא כל העולם קיים. ורואים מעשה בראשית. אבל הפירוש שלעתיד לעוה"ב יהיה זכירה למעשה בראשית על ידי השבת. פירוש לפי שבשבת שוכחין מעוה"ז ומתדבקין בשבת שהוא מעין עוה"ב. בכח זה יהיה זכירה למעשה בראשית בעוה"ב"[5].
נמצאנו למדים שה'זכר למעשה בראשית', בעולם שכולו שבת – הוא דווקא על ידי השבת.
שבת ותשובה
ומכאן להבנה מעמיקה בקשר שבין שבת לתשובה. התשובה, כמוה כשבת, היא בבחינת "עולם התיקון", עולם 'מחשבת ד", שבו לא תתכנה טעויות. זאת לעומת עולם המעשה, העשייה, שהוא בבחינת 'מעשה ד" ובו תתכנה טעויות; ריבוי לעומת עומק[6]. דווקא עולם השבת והתשובה, עולם המחשבה והתיקון – יש בו זכר לעולם העשייה, למעשה בראשית. עולמו של השב הוא עולם שבתי, ויש בו זכר לעולם החטא: "וחטאתי נגדי תמיד"[7]. כך אמר רבי אליעזר בן יעקב:
"ת"ר עבירות שהתודה עליהן יוה"כ זה לא יתודה עליהן יוה"כ אחר… רבי אליעזר בן יעקב אומר כל שכן שהוא משובח שנאמר 'כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד'"[8].
וכדבריו נקט הרמב"ם להלכה בהלכות תשובה[9].[10]
תחל שנה וברכותיה
השבת האחרונה של השנה כלול בה "תחל שנה וברכותיה"[11]; הזכר הוא למעשה בראשית, כי שבת מעין עולם הבא היא.
בחינת עולם הבא היא שאין זכר לחטא, ובעולם הבא – זכר למעשה בראשית, והן-הן בחינות התשובה. בשבת האחרונה אין קללת החטא של השנה שחלפה, ואפשר לתקן, כמו במנחה של ערב שבת[12], את כל שבתות השנה.
נמצאנו למדים:[13]
אף שהשבת זיכרונה כפול – למעשה בראשית וליציאת מצרים, מודגש היותה 'זכר למעשה בראשית'. וכי מדוע מעשה בראשית טעון זיכרון? על כך השיב ה'שפת אמת' שהשבת, מעין עוה"ב, נקנית על ידי שכחת העוה"ז; ונמצא שזכר מעשה בראשית בעולם שכולו שבת – בא על ידי השבת. מכאן הבנה מעמיקה בקשר שבין שבת לתשובה – שתיהן מעולם מחשבת ה', מעולם התיקון שלא תתכנה בו טעויות. דווקא בעולם זה ישנו זיכרון לעולם המעשה, למעשה בראשית, הנתון לטעויות וחטאים; 'חטאתי נגדי תמיד' – דווקא בעולמו השבתי של השב. בשבת האחרונה של השנה אין זכר לחטא ולקללה, אלא כלול בה 'תחל שנה וברכותיה', ודווקא משום כך אפשר לתקן בה את כל שבתות השנה.[14]
[1] ב"ישמחו במלכותך" וב"מגן אבות".
[2] ראה בפירושו ל'מגן אבות', שזאת מפני שעיקר מצות שבת היא על השביתה.
[3] וכן ב'תוספות' וברא"ש.
[4] 'שפת אמת' יתרו תרנ"ז ד"ה 'ואיתא'.
[5] שם.
[6] ראה 'שמועות ראיה' פרשת תזריע: "'מה בו מעשיך ד', כולם בחכמה עשית, מלאה הארץ קניניך', הוא פסוק שנאמר בתוך הפק המספר על מעשה בראשית, על ימי המעשה, המתאר את יצירת הארץ, זו שיש לה גבול וסוף. קנייני הארץ יש להם תכלית, למרות יבויים העצום, ולכן קריאת ההתפעלות 'מה' מתייחסת לריבוי, שעם כל עושר כמותו, יש לו סוף. לעומת זאת הפסוק השני, שאף בו מופיעה קריאת ההתפעלות, 'מה גדלו מעשיך ד', מאד עמקו מחשבותיך', מתייחס לעולם מחשבת ד', שאין לה סוף וקץ, ולכן הביטוי הוא 'גדלו' בקשר לבחינה הרוחנית, הפנימית, האיכותית. אכן, כותרת המזמור היא, 'שיר ליום השבת', לאחר שכלו ימי המעשה הקצובים".
[7] תהילים נא, ה.
[8] יומא פו ע"ב.
[9] הלכות תשובה ב, ח.
[10] וכעין זה ב'צדקת הצדיק' ס' צט ש"שכחת החטא הוא מעין עוה"ב".
[11] 'פרי צדיק'.
[12] הקשה ה'שפת אמת' – וכי מה אנו מבקשים במנחה של ערב ר"ה במילים "ברך עלינו את השנה הזאת"? הרי בעוד דקות אחדות היא תסתיים. ותרץ, שגדול כוחן של תשובה ותפילה לתקן למפרע את השנה כולה.
[13] תוספת זו הינה מדברי העורך.
[14] שיחה זו נאמרה בשנת התשל"ה.