בראש פרשתנו מצויה דוגמא של בעיה פרשנית שהפכה לעניין רעיוני עמוק. הפסוק הפותח את הפרשה הוא יחיד במינו במקרא כולו: "ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה"[1]. הקושי הבולט הוא קיומו של מניין שני חיי שרה, שכן במקרא כולו לא נמצא מניין שנות נשים. על כך עמדו בזוהר ובמדרש הגדול:
"אמר רבי יוסי בכלהו לא כתיב כמה דכתיב בשרה, דאתמר 'ויהיו חיי שרה', דהא בכלהו לא תמנון יומנן ושנין כמו לשרה, בכלהו לא כתיב פרשתא חדא בלחודהא כמו לשרה"[2].
"אמר רבי אבהו עשרים ושתים נשים צדיקות היו בעולם, ומכולן לא ייחס הכתוב שנותן אלא שרה בלבד"[3].
אך הקושי גדול יותר. ניתן היה לראות בפסוק זה – 'ויהיו חיי שרה' – הקדמה בלבד לסיפור מיתתה המתוארת בפסוק הבא: "ותמת שרה"[4]; אך לא כן הוא. פסוק זה עומד בפני עצמו, כעוסק בחייה של שרה, בלא אזכור מיתתה.
כפילות חיי שרה
יתר על כך, גם מבנה הפסוק קשה – בתחילה: "חיי שרה", ולבסוף: "שני חיי שרה"[5]. קושי זה הביא את המדרש לדרוש על כפילות החיים – אלו שבעולם הזה ואלו שבעולם הבא:
"מה צורך לומר שני חיי שרה באחרונה? לומר לך שחביבין חייהם של צדיקים לפני המקום בעולם הזה ובעולם הבא"[6].
שאלה זו הוקשתה אף לרבינו בחיי, שהשיב אף הוא על דרך זו:
"ואפשר עוד לומר ויהיו חיי שרה על חיי העולם הבא נאמר… ולכך הזכיר ויהיו שהוא לשון קיום ולא הזכיר שני, כי החיים ההם אינם נופלים תחת הזמן ואינם מחוברים משנים. שני חיי שרה הוא חיי העולם הזה ולכך הזכיר במספר ואמר בו שני כי הוא המספר המחובר משנים"[7].
כיוצא בדבר התפרש אף לבעל ה'כתב והקבלה':
"'שני חיי שרה'. התעוררו המפרשים על יתור מאמר זה אחר שכבר הקדים 'ויהיו חיי שרה' וגו', ונראה לי שיודיענו בזה מעלה גדולה ונפלאה של שרה אמנו, וזה: האדם למעלתו על כל הנבראים מצד הרכבתו מחומר העפר והנפש הרוחני, יש לו מעלה עליהם מצד הנהגתו את עצמו, כי כל ברואי מטה אינם חיים רק חיי גשמי, והברואים העליונים חיים הרוחני לבד, אבל האדם מיועד כל זמן היותו לחיות חיים כפולים, חיות גשמי וחיות רוחנית. כי מן הצורך אליו להשגיח תמיד על דברים הנצרכים אל חיי גופני כאכילה שתיה ושינה, גם לכל דברים האמצעים שהם הכנה לקיום גופו… אבל צריך שיתלוה אליו תועלת רוחניותו ונפשו שהם חיי עולם הבא… מבואר מזה כי האושר האמתי לאדם הוא בהיותו חי חיים כפולים, חיי הגוף עם חיי נפשי, מתעסק בעניני גשמי בכוונת תועלת רוחני, ועל דרך זה הוא חיי עולם הזה מצורף עם חיי עולם הבא.
וזהו שהעידה התורה על שרה אמנו שבכל משך זמן עמידתה בארץ הנשמה הלזו, היתה חיה חיים כפולים הנזכרים, וזהו שאמר הכתוב 'שני חיי שרה' (דאס צווייפאכע לעבען שרה'ס), רוצה לומר שלא היתה חיותה חיות גופי לבד, אבל היתה מצורף אליו גם חיות הרוחני, ולפי זה מלת שני שם למספר הזוגי וזה שאמר ברבה מה צריך לומר שני חיי שרה באחרונה לומר לך שחביב חייהם של צדיקים לפני המקום בעולם הזה ובעולם הבא; והדברים מכוונים עם מה שאמרנו"[8].
הנצי"ב ב'העמק דבר' אף הוא נדרש לסוגיה, ועמד על כפילות החיים של שרה במובנים נוספים:
"שני חיי שרה. מיותר ואין כן בכל מקום זה הלשון… ושרה זה צדקתה להפלא שהיתה באמונתה בבטחון חזק מאד נעלה… שהיתה חזקה באמונתה בלי שום הבטחה על כן לא נתעצבה בכל ימי חייה והיתה שקועה ברוה״ק.
וזהו דבר הכתוב שני חיי שרה. דשנים שלה כולם היו בחיי שמחה ונפש המעלה ונשגב בחיי רוחני. וכענין לשון גמ׳ מספר ימיו כפולים. כך אמר הכתוב דשני חייה היו שני פעמים משום שהיו חייה עליזים וסמוכים בה׳ מבטחה.
ונראה עוד לפרש על פי הפשט משמעות שני מספר שני. ובאשר שרה נעשית ילדה אחרי זקנתה וחזרה לספר חליפות השנים ואם כן היה לה שני פעמים חליפות השנים. בראשונה חיתה תשעים שנה. ובשניה ל״ז שנים. וסך הכל שני חיי שרה היו מאה ועשרים ושבע שנים וע׳ בעל הטורים" .
בטחונה האיתן של שרה הביאה לחיי שמחה הנדמים ככפולים במספרם, כדברי הגמרא על השמח בחלקו שכביכול ימיו כפולים[9], ואלו הם 'שני' חיי שרה. כפילות חייה של שרה מוצאת את מקומה גם על דרך הפשט, כאשר שנותיה החלו להימנות בשנית, לאחר חידוש נעוריה בזקנותה.
המלבי"ם למד מתוספת לשון זאת – 'שני חיי שרה' – שלא מתה קודם זמנה:
"למה חזר שנית שני חיי שרה… ואמרו במדרש הדא הוא דכתיב יודע ד' ימי תמימים כשם שהם תמימים כך שנותיהם תמימים, שהקב"ה משלים שנותיהם של צדיקים מיום אל יום כמו שאמרו בראש השנה, ועל זה אמר 'שני חיי שרה' שלא מתה קודם זמנה"[10].[11]
ימי תמימים
במחשבת החסידות הלכו בעקבות הפרשנים, והעמיקו את הפגישה של חיי הנצח עם חיי העולם הזה, כפי שהיא רמוזה במדרש:
"'ויהיו חיי שרה' – 'יודע ד' ימי תמימים ונחלתם לעולם תהיה'. כשם שהם תמימים כך שנותם תמימים. בת כ' כבת ז' לנוי. בת ק' כבת עשרים לחטא. דבר אחר: 'יודע ד' ימי תמימים', זו שרה שהיתה תמימה במעשיה (אמר רבי יוחנן כהדא עגלתא תמימה[12]). 'ונחלתם לעולם תהיה' שנאמר 'ויהיו חיי שרה', מה צריך לומר שני חיי שרה באחרונה? לומר לך שחביבין חייהם של צדיקים לפני המקום בעולם הזה ובעולם הבא"[13].
פשרו של המושג: 'נחלתם לעולם תהיה' – שבו נקט המדרש – אפשר שהוא על שם הנחלה, הנותנת מימד של נצח; חברון מהווה אחוזה בקרקע, נחלה בארץ ישראל[14], ואפשר שהוא על שם נצחיות החיים.
תמימות שבלב
יסוד התמימות, האמור במדרש לגבי שרה, מוסבר בדברי בעל ה'שם משמואל' על ידי דרגות שלמעלה מהשכל:
"דהנה ידוע ששני עולמות הן עלמא עלאה ועלמא תתאה ושניהם למעלה למשכיל… והנה האדם נברא דוגמתם מחובר, נשמה לעומת עלמא עלאה ומשכנה בשכל שבראש, וגוף דהיינו הנפש וכל מדותיה לעומת עלמא תתאה ומשכנה בלב. ותעודת האדם באש הוא מורכב מעלאה ותתאה לחבר את שני העולמות עלאה ותתאה… והנה זה האיש נקרא תמים לשון רבים שני מיני תמימות, תמימות הראש והשכל ותמימות הלב ומדותיו…
ומעתה יתבאר הא דדרשו ז"ל יודע ד' ימי תמימים על אברהם ועל שרה, ובשרה הוסיפו שהיתה תמימה במעשיה ואמר רבי יוחנן כהדא עגלתא תמימתא. דהנה בזוה"ק שאברהם ושרה הם דוגמת הנשמה והגוף, ובלשון הראשונים צורה וחומר. וכבר הגדנו שאין זה משל בעלמא אלא אברהם השלים העולם בבחינת נשמה שהוא השכל שבראש, ושרה בבחינת המדות שבלב… וזהו שהוסיף המדרש בשרה שהייתה תמימה במעשיה, היינו שתמימותה שהיא כוללת השכל והלב באה על ידי מעשיה הטובים שהמעשים מתייחסים ללב"[15].
תמימותה הייחודית של שרה, היתרה על זו של אברהם, כוללת אף את המידות המתייחסות אל הלב. זו משמעות הביטוי 'עגלא תמימאה' שנקט רבי יוחנן במדרש:
"וזה שסיים ר' יוחנן כדהא עגלתא תמימתא, ששלימות הקרבן שיהיה ראוי לריח ניחוח נמשכה מבחינת שלימות אברי הגוף, שלעומתם באדם הם אברי הנפש והמדות שבלב, ועל כן לא אמרו זה באברהם, שתמימות אברהם הכוללת את הראש והלב באה מפאת השכל כנ"ל"[16].
כשם שתמימות הקרבן נמשכת משלמות הגוף – כך תמימות האדם נמשכת משלמות המידות שבלב.
בת מלך – פנימה
מעלתה של שרה, האישה, על פני אברהם, האיש, מתבארת בדברי ר' צדוק ככזו הנובעת דווקא מחוסר עמל תורה בעולם הזה:
"…אך זה יתכן באשה שאינה בת תורה ונשארים חייה כמו שהם לעולם הבא והם חביב לפני השי"ת, מה שאין כן בצדיקים דאיתא סוף ברכות תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא שנאמר ילכו מחיל אל חיל, ופירש"י מישיבה לישיבה ממדרש למדרש ויתוסף להם חיים גם"[17].
עולמה של שרה כאישה פנימי הוא; עולם נטול מצוות בחלקו, שאין לו גילויים חיצוניים וחיוב עמל תורה בעולם הזה, וזהו ייחודה.
למעלה מן הזמן
ב'שפת אמת' נקשרה התמימות במידת השיווי, ובהתעלות ממעל ליסוד הזמן:
"במדרש יודע ד' ימי תמימים כשם שהם תמימים כך שנותיהם תמימים. ורש"י פירש שני חיי שרה כולן שוין לטובה. והוא מדת השתוות שכתב בספר חובת הלבבות. והוא מעלה גדולה להיות אדם עומד בתמימותו בכל מה שעובר עליו. ויש נסיון לעני ויש נסיון לעשיר. ושרה בתחילת ימיה עברו עליה כמה זמנים קשים ברעבון ובלקיחתה לפרעה ואבימלך. ובסוף ימיהם היה להם כל טוב ולא נעשה בה שום שינוי בכל השינויים האלה. וזה מאמר המשנה עשרה נסיונות נתנסה אאע"ה ועמד בכולן… כל הרוחות שבעולם אין מזיזין אותו ממקומו ועמד בתמימותו. ולא הרגיש כלל בכל מה שעובר עליו. לא כדרך אנושי ישי לו כמה שינויים בכל יום. והם כל שנותיהם לא נעשה בהם שינוי… ואמר כשם שהם תמימים כך שנותיהם. כי המה למעלה מהזמן…"[18].
שרה קיבלה את כל קורות חייה בשיווי נפש, ולכן הסתכלותה כפולה. מכאן ניצול הזמן: 'בא בימים' – עם הימים, שיהיו הימים מלאים, והזמן המוקצה ללימודים – מלא תוכן. זו היא ההכנה למוות, לקבורה, לחיי נצח:
"וזה עצמו מה שזכתה שרה למערת המכפלה שדרשו עליה זממה שדה ותקחהו. ובמדרש שנקראת מכפלה שמי שקבור בה שכרו כפול ומכופל… וכפי השתוקקות האדם כל ימיו להתדבק בשרשו כך מכין לעצמו מקום לאחר פטירתו. ועל זה כתיב 'יתפלל כל חסיד כו' לעת מצוא' זו קבורה. ושרה זממה שדה כל ימיה וזכתה למקום מובחר מכל המקומות"[19].
שרה משמשת דוגמא לחיי רוח מלאים; "כל כבודה בת מלך פנימה"[20] – עולמה של האישה פנימי הוא, ודווקא לתוך שני חייה של שרה ניתן לנו להציץ, לעומת אברהם וישמעאל, שכן הסיפור על חייה מאלף.[21]
נמצאנו למדים:[22]
הפסוק הפותח את הפרשה מיוחד במינו. עצם מניין חיי דמות נשית בתנ"ך חריג הוא, אך גם עצמאותו של הפסוק המספר על חייה ללא הזכרת מיתתה, והביטוי 'שני חיי שרה' הנוסף בסופו – אומרים דרשני. המדרשים, ובעקבותיהם המפרשים עסקו בכפילות חייה של שרה הנלמדת מהביטוי 'שני חיי שרה'. יש שפירשו זאת כשניות של העולם הזה והעולם הבא, הרוח והחומר שאותם איחדה שרה, ויש שפירשו זאת כחיי שמחה וביטחון או ככפילות מחזור חייה, ועוד. במחשבת החסידות העמיקו את הפגישה של חיי הנצח עם חיי העולם הזה – תמימותה של שרה כוללת אף את המידות שבלב; עולמה פנימי הוא ואין בו חיוב עמל תורה; היא קיבלה קורות חייה בשיווי נפש ובכך התעלתה למעלה מן הזמן. שרה משמשת דוגמה לחיי רוח מלאים ופנימיים, ולכן הסיפור על חייה מאלף.[23]
[1] בראשית כג, א.
[2] זוהר ח"א, קכב ע"א.
[3] מדרש הגדול, חיי שרה.
[4] בראשית שם, ב.
[5] ראה רש"י שם שם, א. בהשגת הרמב"ן על דבריו ובתשובת מפרשי רש"י.
[6] בראשית רבה נח, א.
[7] רבינו בחיי כג, א.
[8] 'הכתב והקבלה' בראשית כג, א.
[9] ראה יבמות סג ע"ב, סנהדרין ק ע"ב.
[10] בראשית שם.
[11] ראה בהופמן שהדגיש כי בנקודה זו נכנסו בעלי המדרש.
ההתייחסות למוות כאן יכולה אף להתפרש בשני אופנים: מפני ששרה היא הראשונה מבין בחירי האומה שמסופר על מותם, או מפני שהיא האישה היחידה המסופר על שנות חייה. ראה רש"ר הירש.
[12] הכינוי 'עגלתא תמימה' לא מופיע בכל הנוסחאות, וע' מהרז"ו. וראה בפירוש מירקין על ההבדל בין צדיקים בכלל ושרה.
[13] בראשית רבה נח, א. ראה עוד 'מדרש הגדול', חיי שרה: "'ויהיו חיי שרה' – זה הוא שאמר הכתוב 'חיים שאל ממך נתת לו אורך ימים עולם ועד'. איזהו חיים שהוא עולם ועד? זה חיי העולם הבא. בא וראה כמה בין חיי העולם הזה ובין חיי העולם הבא. חיי העולם הזה יש להן קצבה והן במדה ובמספר ובמנין, אבל חיי העולם הבא אין להם קצבה ולא מדה ולא מספר אלא אורך ימים לעולם ועד. ומנלן שחיי עולם זה במנין שעות וימים ושנים וסופן מיתה ממה שקרינו בעניין 'ויהיו חיי שרה' וסמיך ליה 'ותמת שרה'".
[14] ראה שיחה לפרשת חיי שרה תשע"ט – 'חיבורה של חברון'.
[15] 'שם משמואל' חיי שרה תר"פ, עמ' רנד-רנה.
[16] שם.
[17] 'פרי צדיק'. ולפני כן: "ונכתב רק בשרה שני ימיה להורות ששנותיה תמימים, על פי מה שאיתא במדרש קהלת רבה ז אדם אחד מאלף מצאתי זה אברהם, ואשה בכל אלה לא מצאתי שרה… ומשום הכי נחשב בפרשה מיוחדת מיחתה ישני חייה להורות ששנותיה תמימים מה שלא נמצא בשום אשה, וכמו שאיתא בזוה"ק ונכפל בה באחרונה שני חיי שרה שחביב שנותיהם של צדיקים לפני השי"ת בעולם הזה ולעוה"ב".
[18] 'שפת אמת' חיי שרה תרנ"ו. וראה עוד: תרל"א, תרל"ד, תרל"ח, תרמ"ב, תרמ"ה.
[19] שם.
[20] תהילים מה, יד.
[21] על דיבור בלעדי עם שרה – ראה 'תורה תמימה' בראשית כה, כג.
[22] תוספת זו הינה מדברי העורך.
[23] שיחה זו נאמרה בשנים התשל"ב והתשל"ז.