היש בה עץ
בפרשתנו, משה מצווה למרגלים לבדוק בארץ ישראל "אם יש בה עץ"[1]. רש"י פירש שהכוונה לאדם כשר שמגן על דורו כעץ[2]. אמנם דברי רש"י טעונים ביאור מדוע שינה מן הפשט, אך מכל מקום רואים שיש כאן דימוי של אדם לעץ. יסוד הדבר בגמרא[3]האומרת שאיוב בימי משה היה, כאשר היא לומדת זאת מהדמיון בין "איש היה בארץ עוץ איוב שמו" ל"היש בה עץ", נמצא שה'עץ' שאצלנו מתייחס ל'איש'.
כשמתבוננים ברחבי המקרא, מוצאים דוגמאות נוספות לדימויו של האדם לעץ:
- דברים[4]: "כי האדם עץ השדה".
- שופטים[5]: משל יותם, המדמה את האדם לעץ במספר תכונות[6].
- ישעיהו[7]: "כי כימי העץ ימי עמי".
- יחזקאל[8]: דימוי פרעה ואשור לעץ.
- משלי[9]: ביטויים רבים על "עץ חיים".
אף בגמרא[10] אנו מוצאים דימוי זה –"אם ת"ח הגון הוא 'ממנו תאכל' וכו'".
עץ השבת – המקושש
עניין נוסף יש בפרשתנו הנוגע אל העץ –פרשיית מקושש העצים[11]. מספר בעיות עולות מהתבוננות בפרשייה זו, כגון: משמעותה של הדגשת הכתוב בפתיחתה "ויהיו בני ישראל במדבר", האם הייתה זו השבת הראשונה או השנייה, בתחילת ארבעים השנה או בסופם, ובכלל מה הייתה אישיותו של המקושש[12].
שאלה מרכזית נוספת בפרשיית המקושש, הפותחת פתח להעמקה, היאהשאלה מהי בעצם הייתה מלאכת המקושש. יש אומרים שהיה מטלטל ברשות הרבים, מעמר[13] או תולש[14]. המקושש חילל את השבת, וכך אומר הנביא יחזקאל[15]: "גם אני נשאתי את ידי להם במדבר… ואת שבתותי חיללו"[16]. השאלה היא, כאמור, מה בדיוק חילל את השבת.
בזוהר ישנה העמקה בסוגיה[17]. העצים שקושש המקושש נתפרשו שם כעץ החיים ועץ הדעת, וחילול השבת נתפרש כהפרדה וחילוף העצים. כך גם מחבר הזוהר את בחינת העץ שאצל משה בפתיחת הפרשה, לבחינת העץ שאצל המקושש. כניסת משה לארץ הייתה תלויה בשאלה אם יש בה את עץ החיים, אותו עץ חיים שהחליפו המקושש בעץ הדעת.
דברי הזוהר הללו התבארו באופנים שונים אצל המפרשים[18], ואפשר גם לבארם באופן הבא[19]: ייחודיותו של העץ היא האורגניות שלו, שממנה גדילתו ופריחתו. העץ יונק מן המקור, ומשם מתפשטת החיות לכל חלקיו וענפיו היוצרת את תהליך הגדילה. כזו היא השבת שהיא מקור הברכה, בה יש חיבור פנימי היוצר גדילה. המקושש הוא התולש וקוטע את החיבור הזה. חילול השבת גודע את עץ השבת, גידולה וברכתה. אשר על כן ציינה התורה ופירטה מהו היה המעשה שחילל את השבת, כיוון שהיא בית אב לבעיית חילולי השבת.
עץ השבת והמקדש
מושג העצים נזכר גם ביחס למקדש, ויש בזה הקבלה לעץ השבת כפי שנראה.
כך אנו מוצאים אצל המשכן שנבנה מעצים –"עצי שיטים עומדים"[20]. גם המקדש עשוי היה מעצים – עצי ארזים, ומכאן דימוים של ירושלים והמקדש ללבנון –"בית יער הלבנון"[21]. המקדש הראשון נבנה מעצים שונים בהם ארזים ותמרים[22]. כך בית המקדש השני נבנה מארזים, ואף השלישי שבו מוזכרים גם התמרים[23].
כאמור, מהותו של העץ היא האורגניות והחיבור שיוצרים גדילה תמידית. דבר זה מודגש אצל המשכן, שנכתב בו: "עצי שיטים עומדים" –ודרשו חז"ל "כדרך גדילתם"[24]. הרי לנו שיש במשכן מומנט של חיים, גידול והתפתחות. מכאן למדה הגמרא לכל המצוות ש"אין אדם יוצא בהן אלא דרך גדילתן"[25].
נמצאו השבת והמקדש, הזמן והמקום, אגודים ביסוד ה'עץ'. מלבד יסוד העץ ככלל השייך בהם, ישנה ייחודיות לעצים 'ארז' ו'תמר', אשר מוזכרים במזמור שיר ליום השבת: "צדיק כתמר יפרח, כארז בלבנון ישגה – שתולים בבית ד'"[26]. הרי לנו ארז ותמר ביחס למקדש והשבת.
ב"מזמור שיר ליום השבת" שהזכרנו, משולים הרשעים לעשב הצץ ונובל. הארז והתמר לעומתם, אינם צצים במהרה אלא גדלים לאט, אינם נמצאים שם במקרה אלא שתולים בכוונה תחילה[27]. כמותם הצדיקים– חזקים כארז ועושים פירות כתמר. יונקים מבית ד', ויניקה זו היא מתנת השבת, ומכאן סיומו של מזמור שיר ליום השבת.
נמצאנו למדים:[28]
עניין העץ בא בפרשתנו פעמיים – האחת אצל הדרכת משה למרגלים והשנייה בפרשיית המקושש. הזוהר מקשר בין שני 'עצים' אלו. ניתן לבאר את יסוד הזוהר על פי מהותו של העץ. האורגניות המאפשרת גדילה היא מהותו של העץ, השורשים שואבים מן המקור, והחיות הזו מתפשטת עד לענפים הרחוקים. כזו היא השבת, היא מקור הברכה ובחיבור אליה מתהווה הגידול. מעשהו של המקושש היה קטיעת החיבור הזה, והוא אב טיפוס לשאר חילולי השבת למיניהם.
גם המקדש שייך ליסוד ה'עצי'. זוהי הסיבה שמוצאים בבניינו את העצים (ואף 'כדרך גדילתם'). השבת היא מקור הברכה במישור הזמן, והמקדש במקום. ייחודיות יש לעצים 'ארז' ו'תמר', שבסיום מזמור השבת מתחברים על ידם השבת והמקדש. יניקתם מבית ה' והיא ברכת השבת.
[1] במדבר יג, כ.
[2]שם: "אם יש בהם אדם כשר שיגין עליהם בזכותו".
[3]בבא בתרא טו.
[4]כ, יט.
[5]ט, ז-כ.
[6]ראה חוברות 'מחניים' עץ טו בשבט.
[7]סה, כב.
[8]לא.
[9]ג, יח. יא, לא. יג, יב. טו, ד.
[10]תענית ז..
[11]במדבר טו, לב-לו.
[12]שבת צו, ב"ב קיט תוס אפילו.
[13]ראה שבת צו..
[14]ספרי במדבר, קיג ד"ה 'ויהי'.
וראה 'העמק דבר' ו'מרומי שדה', שאם תולש היה למה דווקא עצים הרי כל מחובר חייב? וראה חוברת הרב קופרמן 'מקושש עצים'.
[15]כ, כד (וראה תו"ש בשלח שכא).
[16]יתכן ויש קשר בין המדבר והשבת. שגגת ע"ז ומצוות שבת וציצית – אלו שלושה מצוות השקולות כנגד כולן,והן נתנו בתחילת מסען של ישראל כחיזוק ליציאתם למדבר.אולי זוהי ההדגשה של היות ישראל במדבר, קודם פרשת המקושש שהיא למעשה פרשייתה של השבת. וראה ב'משך חכמה' שכתב שעל כן לא נזכרה השבת בספר דברים, בגלל המקושש שהפחיד את ישראל.
[17]בתחילת הפרשה.
[18]ראה בפרי צדיק פרשת שלח ד"ה 'בזוהר הקדוש מקושש', ובפירוש 'הסולם' על הזוהר.
[19]וכן הוא ב'ליקוטי תורה' פרשת שלח, ד"ה 'ויהיו בני ישראל במדבר'.
[20]שמות כו, טו.
[21]מלכים א ז, ב. שנעשה מעצי הלבנון, ראה בית מקרא.
[22]מלכים א ו. ה'תמרות' אלו עצי התמר.
[23]פרק מא. (על כל פנים בסוגיה הגדולה של מעשה בראשית וגן עדן והמשכן יש לדבר יריעה רחב יותר. ראה 'קיל'– המשכן, המקדש והגן).
[24]סוכה מה:.
[25]שם.
[26]תהילים צב, יג.
[27]ראה ב'רש"ר הירש'.
[28] תוספת זו הינה משל העורך.