כל אותם מעשים, שהתרחשו באוהלם של אבות האומה, לא לשעתם בלבד התרחשו. אבות-מאורעות הם לתולדות-מעשים המתמשכים על פני כל דרך חייו של העם. מה שאירע אי-שם במאהל בבאר-שבע חזר ונשנה פעמים הרבה בהיסטוריה הישראלית, והמאבק שראשיתו בימי הבראשית מתגלה בפנים רבות עד לימי האחרית.
מאבק יעקב ועשיו
פרשתנו פותחת בתיאור ההתגוששות בין יעקב לעשו. "תתן אמת ליעקב"[1], מדתו של יעקב אמת – בניגוד גמור למה שנדמה למסתכל בעין שטחית במסופר בתורה. אלא שעל אמת זו צריך להיאבק בהתמדה. המאבק מתחיל כבר בבטן האם: "ויתרצצו הבנים בקרבה"[2], ואמרו במדרש: "ר' ברכיה בשם ר' לוי שלא תאמר משיצא ממעי אמו נזדווג לו אלא זירתיה מתוחה לקבליה (אגרופו משוך כנגדו)"[3]. ההתרוצצות היא עזה, כפירוש רש"י: "מתרוצצים זה עם זה ומריבים בנחלת שני עולמות"[4]. המריבה בין יעקב לעשו היתה על האמת שבהשגת העולמות, וריב זה מתמשך והולך מאז ימות עולם. יעקב בונה לו את עולמו הרוחני מתחילה, מהעקב, ועשו מוצא את הכל עשוי. יעקב פונה לאהל שם ועבר[5], לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, ועשו יוצא לשדה, ונותן עיניו בהלעטה מן האדום האדום.
במצב ניגודי זה של איש תם יושב אהלים מחד, ואיש ציד איש שדה מאידך, מגיע יצחק לפרשת דרכים בחייו. בבית אבא הוא לא נתקל בבעיה כזו, שכן אמו בעלת עיני הנבואה קובעת מראש: "כי לא ירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק"[6], ואכן גדל ישמעאל במדבר: "וישב במדבר פארן"[7], "ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי קדמה אל ארץ קדם"[8].
אולם הוא יצחק המניח יסוד למשפחה החדשה, הוא ורבקה אשתו היחידה, ובנים להם, תאומים. כיצד יירשו זה בצד זה? כיצד תהא החלוקה ביניהם בנכסי רוח ובנכסי חומר? התתכן בנייה משותפת של הבית, בית אברהם, בשיתוף שבין עשו ליעקב? ואם לאו – מי משניהם יקבל את ברכת אברהם, ברכת הארץ וירושתה? ומי משניהם יזכה בברכה השפע הכלכלי, ברכת הלחם – לזרוע ולקצור מאה שערים, וברכת המים של חפירת הבארות: "כי עתה הרחיב ד' לנו ופרינו בארץ"[9]?
על שאלה גורלית זו שעמדה בפני יצחק בערוב ימיו ועל ההכרעה בה מספרת פרשתנו.
יצחק – הפרדה בין חומר לרוח
בכל סוגי הפרשנות והדרשות של המקרא עסקו ראשונים ואחרונים בהסבר העניין: מה היתה דעתו של יצחק שהעדיף את עשיו על פני יעקב? ומה סברה רבקה, מדוע היא נמנעה מלבוא אל יצחק ולספר לו אחת ולתמיד את האמת? כיצד רשאי היה יעקב לעשות את אשר עשה, כיצד מתבטא יצחק: "בא אחיך במרמה"[10], וכיצד זועק עשו: "ויעקבני זה פעמים את בכרתי לקח והנה עתה לקח ברכתי"[11], וכי זו מידת אמת של יעקב?
ברור ששורש העניין נעוץ בפתיחת דברי התורה על עיניו הכהות של יצחק: "ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראת"[12], ואמרו במדרש: "'מראות' – מכח אותה ראיה, שבשעה שעקד אברהם אבינו את בנו על גבי המזבח בכו מלאכי השרת… ונשרו דמעות מעיניהם לתוך עיניו, והיו רשומות בתוך עיניו, וכיון שהזקין כהו עיניו, הדא הוא דכתיב: 'ויהי כי זקן יצחק' וגו'. דבר אחר: 'מראות' – מכח אותה הראיה, שבשעה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו על גבי המזבח, תלה עיניו במרום והביט בשכינה"[13]. מאז אותה התעלות של יצחק, ראיית מלאכי השרת והשכינה, לא חזר יצחק לעולם החומר ולכן נשבע יעקב אף בחייו אביו: "בפחד אביו יצחק"[14].
יצחק, שהפך כולו לאיש הרוח, לא ראה מקום וחשיבות לערכי העולם הזה, למשמני הארץ ולרוב דגן ותירוש. את עיקר המשימה ראה בדור ההמשך לאברהם, בירושת ברכתו ובקיום השבועה: "והקמתי את השבעה אשר נשבעתי לאברהם אביך, והרביתי את זרעך ככוכבי השמים ונתתי לזרעך את כל הארצת האל והתברכו בזרעך כל גויי הארץ, עקב אשר שמע אברהם בקלי וישמר משמרתי מצותי חקותי ותורתי"[15]. משום כך היה בדעתו לחלק את כל נכסיו לשניים – לעשו את ברכת החומר: "יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים"[16], "ועל חרבך תחיה"[17]. ואילו ליעקב את ברכת הרוח: "ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך לרשתך את ארץ מגריך אשר נתן אלקים לאברהם"[18].
ירושת יעקב האחדותית
יצחק, שלא יכול היה להחשיב את ערכי הגשמיות, רצה לחלק חלוקה נמרצת בין עולמות הגשם והרוח; אולם רבקה, שעמדה בשתי רגליה על קרקע המציאות, לא יכלה להסכים לכך. יעקב מאחד איפוא את ברכת הרוח והחומר כאחד. הוא זוכה לשני שולחנות כדי להעלות את האחד למדרגת השני. מאז ימי האבות מתרוצצים השניים לכבוש את 'נחלת העולמות', עד שהודה לו המלאך: "כי שרית עם אלקים ועם אנשים" – עם עולם הרוח ועם עולם הגשם – "ותוכל"[19].
רק אז אמר לו יעקב לעשו: "עד אשר אבא אל אדני שעירה"[20], ו"אימתי היה הוא בא אצלו? לעתיד לבא, הדא הוא דכתיב 'ועלו מושיעים בהר-ציון לשפוט את הר עשו'"[21]. וכך מסיים הפסוק: "והיתה לד' המלוכה"[22] – מלוכת ד' על כל העולמות, עולם הרוח ועולם הגשם. ההתאחדות תבוא לעולמנו הנתון בתוך שניות זו ביום שיעקב, היורש הרוחני של יצחק, יעלה להר עשו, זה שראוי היה לירש את נכסי החומר; יעלה וישפוט – "והיתה לד' המלוכה".
נמצאנו למדים:[23]
מעשי אבות סימן לבנים, והמאבק בין יעקב לעשיו שהתרחש אי שם במאהל בבאר שבע, בימי הבראשית, חוזר פעמים רבות בהיסטוריה הישראלית, עד לימי האחרית. מאבק זה החל כבר ברחם אמם, כאשר הם התרוצצו ורבו על נחלת שני העולמות. בצאתם הם אכן מתפצלים – יעקב בונה את עולמו הרוחני באוהל, ועשו פונה לשדה. מעתה ניצב יצחק בפרשת דרכים, בשאלה כיצד תיחלק ירושת ברכת אברהם הכוללת ממד רוחני וחומרי כאחד? יצחק, שמאז העקדה הפך לאיש רוחני, לא רואה חשיבות בערכי העולם הזה ורוצה לפצל את הברכה, כאשר יעקב יקבל את זו הרוחנית ועשיו את זו החומרית. רבקה, שעמדה על קרקע המציאות, לא יכלה להסכים לכך, ובעקבותיה מקבל יעקב את שתי הברכות, ומאחד את עולמות הגשם והרוח. אולם זה בא לו על ידי מאבק, שנמשך לאורך כל ההיסטוריה, עד שלעתיד יעלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו, יירש יעקב את נכסי החומר והיתה לה' המלוכה.[24]
[1] מיכה ז, כ.
[2] בראשית כה, כב.
[3] בראשית רבה סג, ו.
[4] בראשית שם שם.
[5] רש"י שם, כז: "'ישב אהלים' – "אהלו של שם ואהלו של עבר".
[6] בראשית כא, י.
[7] שם שם, כא.
[8] שם כה, ו.
[9] שם כו, כב.
[10] שם כז, לה.
[11] שם שם, לו.
[12] שם שם, א.
[13] בראשית רבה סה, י.
[14] שם לא, נג: "וישבע יעקב בפחד אביו יצחק".
[15] שם כו, ג-ה.
[16] שם כז, כט.
[17] שם שם, מ.
[18] שם כח, ד.
[19] שם לב, כט.
[20] שם לג, יד.
[21] בראשית רבה עח, יד.
[22] עובדיה א, כא.
[23] תוספת זו הינה מדברי העורך.
[24] שיחה זו נאמרה בתוכנית 'קבלת שבת' שב'קול ישראל', והיא מובאת כאן כלשונה בשינויים הנצרכים.