הלילה מאירים הנרות באור כפול ומשולש: אור שבת, אור חנוכה ואור ראש חודש.  אמירה כעין זו נתפרשה לנו בעבר באופנים שונים, והפעם – מכיוון נוסף.

בפרק 'אשת חיל'[1], שנהגו ישראל לזמרו בליל שבת, מופיע הלילה פעמיים כביטוי לזריזות: "ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה"[2], "טעמה כי טוב סחרה לא יכבה

ההנגדה הזוגית, העוברת כחוט שני בספר בראשית, מופנית בפרשיותיו האחרונות אל בית ישראל פנימה. מעימותים בין יצחק לישמעאל, ובין יעקב לעשיו – אנו עוברים לעימות

בית יעקב ובית עשו מבנהו של ספר בראשית הוא פירמידלי – מבסיס אנושי רחב לצמצום משפחתי, תוך תהליך בירור מתמשך ונשירת הענפים הצדדיים. עם סיומה

כתונת פסים בפרשתנו מתחילות פרשיותיו של יוסף הצדיק. ובמה הן פותחות? בכתונת הפסים: "וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקנים הוא לו ועשה

בברכת 'מגן אבות', שאומר שליח הציבור לאחר תפילת עמידה בליל שבת – יש מעין שבע הברכות שבתפילת הלחש, החל מ'מגן אבות בדברו' כנגד ברכת אבות,