חזון לשבת
יש שבת-חזון ויש חזון-לשבת.
השבת שאנו עומדים בה נקראת 'שבת חזון', על שם הביטוי הפותח את ההפטרה:
"חזון ישעיהו בן אמוץ"[1].
אולם הביטוי הקשה ביותר – 'חזון' – הפותח את נבואת החורבן, היא גם המנחם ביותר; כך אמרו במדרש:
"חזון ישעיהו. בעשרה לשונות דיברה הנבואה… ואין את מוצא קשה מכולן אלא חזון שכן אמר ישעיה 'חזות קשה הוגד לי', וכשנגלה הקב"ה על אברהם בחזון נגלה עליו, היה מתירא שנגלה עליו בדבר קשה, שנאמר אחר הדברים האלה וגו' במחזה לאמר, אמר לו הקב"ה מתיירא אתה שנראיתי לך בחזון? חייך שאיני מראה לבניך אלא בחזון היאך אני פורע משונאיהם, שכך ראה דניאל שנאמר 'חזה הוית בחזוי ליליא וארו ארבעא רוחי שמיא מגיחן לימא רבא', אף הגואל שהוא גואל לבניך בחזון אני מראה אותו לבניך שנאמר 'חזה הוית בחיזו ליליא וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתי הוה ועד עתיק יומיא מטה וקדמוהי הקרובוהי', אל תתיירא שנגליתי לך בחזון אל תירא אברם וגו'"[2].
הא כיצד? אם השבת טפלה לחזון הרי לנו קושי החורבן, ואם החזון טפל לשבת ויש לשבת חזון – הרי זוהי גאולה.
אם כן יש 'שבת-חזון' ויש 'חזון-לשבת' – והחזון הזה גדול מאוד, בייחוד כשחל ט' באב בשבת, כפי שאמרו בגמרא:
"תשעה באב שחל להיות בשבת… אוכל ושותה כל צרכו ומעלה על שולחנו אפילו כסעודת שלמה בשעתו"[3].[4]
במחשבה תחילה
חזונה של השבת נצפה מפסגת הראשוניות, המשותפת הן לישראל והן לשבת. על השבת נאמר:
"סוף מעשה במחשבה תחילה".
ואף מחשבתן של ישראל קדמה לכל:
"ששה דברים קדמו לבריאת העולם… ישראל מנין? שנאמר 'זכר עדתך קנית קדם גאלת שבט נחלתך הר ציון זה שכנת בו… ר' הונא ור' ירמיה בשם רבי שמואל בר ר' יצחק אמרו: מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר… אילולי שצפה הקב"ה שאחר כ"ו דורות ישראל עתידין לקבל את התורה, לא היה כותב בתורה 'צו את בני ישראל', 'דבר אל בני ישראל'"[5].
ראשוניותם של ישראל מסבירה את שייכותם לשבת לד' – הן שבת הארץ והן שבת הימים, לאמור: מחשבתן של ישראל בבחינת שבת היא.
ללא מצרים
מכאן ההסבר הפנימי לכך שאין דין אבלות בשבת שבימי בין המצרים – מפני שבנקודה ראשונית זו אין יד אומות העולם מגעת, ואין הם יכולים לפגום בבחינה זו.
לכן, כפי שהעמיד ר"נ מברסלב, עיקר תיקון ימי בין המצרים מתקיים בשבתות שבהן[6]; בנקודת הראשית הופך 'בין המצרים' ל'נחלה ללא מצרים', אשר לה זוכה כל המענג את השבת:
"א"ר יוחנן משום ר' יוסי כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים שנא' אז תתענג על ה' והרכבתיך וגו'[7]".
כדרך שבמשחק ה'דמקה' כאשר מגיעים למלוכה, לראשית – מתהלכים חופשים, בלי מצרים.
זהו חזונה הגדול של השבת, אשר השנה, בשבת-חזון של שנת השמיטה, היא מתעצמת ביותר, שכל השנה היא בבחינת שבת.
קדושת השביעית
על גדולת מעלת השביעית אנו למדים מכך שאין אומרים בה תיקון חצות, והסבר הדבר באגרת הרב קוק לרידב"ז, העוסקת ביחס שבין השמיטה והגאולה:
"ע"פ סוד ד' הלא קדושת השביעית פועלת גם בזמן הזה, עד שאין אומרים תיקון רחל בחצות של השנה השביעית… בזמן שלא היו ישראל בארץ ישראל, ולא נתקימה מצות שביעית כלל, גם כן חלה קדושה זו. העיקר תלוי בהתפשטות הקדושה, על פי מדרגות הזמנים, שהם הולכים ובאים להוציא מן הכח אל הפועל אורו של משיח, שיתקדש שם ד' יתב"ש מסוף העולם ועד סופו, וכולם יעשו אגודה אחת לעשות רצונו בלבב שלם. ועל שם מה ישראל מכינים עצמם באמונה וצפיית ישועה לאורו של משיח וחזרת קדושת א"י על מכונה, שאז ישובו השמיטין והיובלים כדינם, מאורה זו יונקים את כל התקונים שנעשים בעולמות העליונים בכל מדרגותיהם. על כן כל מי שעושה פועלה להרחיב את גבול ישראל, כדי שיהיה מצדו גורם לקרב את קבוץ ישראל לא"י, וזה גורם מהירות בגאולה, כי קבוץ גלויות קי"ל שהוא קודם לביאת המשיח, ואורן של ישראל הוא הולך ואור קמעא-קמעא כמו שאמרו ז"ל על הדמיון של קריצתא דשחרא, הוא מתקן באמת את קדושת היחוד העליון של יסוד השביעית, ואין קץ לתענוגים הקדושים העליונים שמתרבים עי"ז והם משפיעים על שורש נשמתו ונשמת כל ישראל… וירא אלוקים יצא ידי שניהם, זהו מי שמשתדל בפועל את כל פרטי קודשת השביעית גם בזמן הזה כמה דאפשר, ומשתדל גם כן לקרב במעשיו בהשפעותיו שצמיחת קרן ישועה והתגלות אורו של משיח צדקנו יהיה בזמן היותר קרוב"[8].
דהיינו בזמן גנוזה מעלה שאינה תלויה נסיבות המשתנות, ובמעלה זו אין האויבים יכולים לפגום.
בשנה השביעית אנו משיבים את הארץ לנקודת הראשית – לשמים, וביום השביעי אנו משיבים את כוח המעשה לד'; ובכך מתעלים למדרגה שמעל לפגם ומצר.[9]
כבראשונה
את בחינת הראשוניות אנו מוצאים גם בהפטרה:
"ואשיבה שפטיך כבראשנה ויעציך כבתחלה"[10].
זהו חזונה הגדול של השבת, שהיא 'זכר למעשה בראשית'[11] – 'במחשבה תחילה', להשיב הכל אל הראשית, מכח הראשית.
"כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים"[12] – זוהי בחינת הבכרות, הטמונה בראשוניות, אשר בכוחה תינתן לנו נחלת גוים.
נמצאנו למדים:[13]
יש שבת חזון ויש חזון לשבת. הביטוי הקשה – חזון, אם הוא טפל לשבת, יש בו לשון גאולה ונחמה, בייחוד כשחל ט' באב בשבת. חזון זה נצפה מנקודת הראשית, המשותפת לישראל ולשבת, שמחשבתן של ישראל בבחינת שבת היא. נקודה ראשונית זו אינה ברת פגימה, ולכן אין אבלות בשבת, וכל המענג את השבת הופך את ה'בין המצרים' ל'נחלה ללא מצרים' – ובזה עיקר התיקון של ימים אלו. זהו חזונה של השבת, המתעצם בשבת-חזון החלה בשנת שמיטה. כך אנו למדים מקדושת השביעית החלה אף בזמן שאין ישראל בארץ, שמעלת הזמן אינה תלוה בנסיבות המשתנות. בשנה וביום השביעי אנו משיבים את הארץ לשמים, ובכך מתעלים לכל גבול ומצר. את הראשוניות אנו מוצאים אף בהפטרה, בהבטחת השבת השופטים כבראשונה, ומכוחה תינתן לנו נחלת גויים.[14]
[1] ישעיהו א, א.
[2] 'ילקוט שמעוני' ישעיהו רמז שפה, ומקורו בב"ר.
[3] תענית כט ע"ב.
[4] עוד על חזון השבת ראה שיחה לשבת-חזון שנערכה בשנת התשע"ח. וראה עוד 'שבת ומועד בשביעית' פרשת דברים, שבת-חזון: "בדרך זו של מהפך מרע לטוב עומד האדמו"ר בעל 'תורת אמת', בהדגישו שישעיהו 'שמו מורה על ישועות ונחמות', וכן 'ההפטרה לשון פתח, כמו פטר רחם, וכמו שמצינו במדרש עביד לה אפטרתא', והפתיחה היא לכוון הזדונות המתהפכות לזכויות גמורות, ומכאן 'מה שנמצא בספה"ק וביחוד בספה"ק אוהב ישראל ששבת חזון הוא במעלה עליונה מכל שבתות השנה'". וע"ע שם.
[5] בראשית רבה א, ד.
[6] 'ליקוטי הלכות' או"ח הלכות שבת כרך ג, עמ' 60, לג.
[7] שבת קיח ע"א.
[8] 'אגרות ראיה' ח"ב עמ קצה-קצו.
[9] עוד על 'חורבן וגאולה בשבת ובשביעית' ראה 'שבת ומועד בשביעית' ח"א, מאמר י.
[10] ישעיהו א, כו.
[11] מתוך התפילה.
[12] תהילים קיא, ו.
[13] תוספת זו הינה מדברי העורך.
[14] שיחה זו נאמרה בשנת התשמ"ז.