ברכת הבנים
במרכז פרשתנו ניצבת ברכת יעקב לבניו, וקודמת לה ברכתו לבני בניו, אפרים ומנשה: "ויברכם ביום ההוא לאמור בך יברך ישראל לאמר ישמך אלקים כאפרים וכמנשה"[1].
בנוסח זה נהגו ישראל לברך את בניהם בלילי שבת. מנהג זה הובא בספרים השונים, וכך כתב היעב"ץ: "מנהג ישראל לברך הילדים בליל שבת… אחר התפילה או בכניסה לבית שאז חל השפע, וראוי להמשיכו"[2], וכן הובא ב'חמדת הימים', 'מעבר יבק' ועוד[3].
ברכת השבת
זמנה של ברכת הבנים הוא בשבת, מפני שהיא 'מקור הברכה', כפי שאנו מזמרים בפיוט 'לכה דודי': "לקראת שבת לכו ונלכה כי היא מקור הברכה". בזוהר דרשו על ברכה זו:
"רבי יצחק אמר, כתיב: 'ויברך אלקים את יום השביעי', וכתיב במן: 'ששת ימים תלקטהו וביום השביעי שבת לא יהיה בו', כיון דלא משתכח ביה מזוני מה ברכתא אשתכח ביה? אלא הכי תאנא כל ברכאן דלעילא ותתא ביומא שביעאה תליין"[4].
מחד גיסא התורה מעידה על ברכתו של יום השביעי: "ויברך אלקים את יום השביעי", אך מאידך גיסא מהמן אנו למדים שיום השביעי הוא נעדר ברכה שכן המן לא ירד בו? על כך משיבים – ביום השביעי תלויות הברכות, הוא מקור הברכה.
ברכת השבת זו היא ברכת הרצף שאין לה הפסק, וכפי שאמרו: "כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים"[5]. המושג 'נחלה' בקשר לשבת מופיע בפנים רבות, ועל נחלת השבת מבקשים בתפילה: "והנחילנו ד' אלוקינו באהבה וברצון שבת קדשך". שורש מושג זה – 'נחלה' – הוא ביסוד המקום, שכן נחלה היא ערך טריטוריאלי[6], אך יש לו גם משמעות של זמן, כפי שאמרו בגמרא: "נחלה אין לה הפסק"[7], כנחל הזורם בלי הפסק. על רציפות שבתית זו אנו על כך אנו מבקשים: "והנחילנו"[8]. אנו מבקשים שיהיה לנו חלק ונחלה בשבת, ואז היא תהפוך לנחלה בלי מיצרים. כשם שיעקב אבינו תחם תחומים לשבת[9], ודווקא הוא התברך בברכת 'ופרצת'[10], כך המקבל את מתנת השבת היא עצמה פורצת את גבוליו, אם הוא זהה איתה.[11]
ברכת יוסף – ברכת רצף הדורות
ברכת הרצף זו היא ברכתו של יוסף, שכן הוא יוצר את שרשרת הדורות, בהיותו מחבר בין הדור הקודם לו לדור שלאחריו, בין יעקב לאפרים ומנשה. קשר זה בין בני הבנים לזקנם מעלה אותם לדרגת בנים: "בני בנים הרי הם כבנים"[12], ומאפשר להם לקבל את הברכה.
ואכן, בחינת ברכת השבת, שהיא ללא מיצרים, נתפרשה לבעל ה'שפת אמת' כברכת יוסף:
"אא"ז מו"ר ז"ל פירש ברכת יוסף הצדיק 'ברכות אביך גברו' כו' זה בחינת שבת שכתבו ז"ל 'המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים' כו'. והפירוש על ידי שיודע כי חיות הכל מהשם יתברך שיש נקודה פנימיות בכל דבר ממנו יתברך. וכפי ידיעת זאת הנקודה כך נתברך ונדבק הכל בשורש החיים. וממילא לא שייך מיצר וסוף לזה כי הנקודה חיות מהשם יתברך אין לה סוף כי מאין סוף היא"[13].
כאשר יודע האדם שמקור הברכה הוא ריבונו של עולם ממילא אין סוף ומיצר לברכתו, שכן הוא דבק בשורש החיים. זו היא ברכת השבת שאין מיצרים לנחלתה, וזו היא ברכת יוסף שברכו אביו: "ברכות אביך גברו על ברכות הורי"[14].
כפי שראינו, הרצף שבין הדורות הוא שמאפשר את הברכה, וכך התפרשה לשפת אמת קירבת יעקב לבניו ולבני בניו קודם ברכתם:
"ומצינו בבני יוסף שאמר יעקב אבינו ע"ה 'קחם נא אלי ואברכם'. שיקרב אותם אליו. וממילא יתברכו ממנו. מכל שכן כפי התקרבות וחבור הנפשות להשורש מקבלים ברכה משם".
קירבה זו אל השורש היא אף פעולתה של השבת, הגורמת לקבלת הברכה, וכפי שממשיך ה'שפת אמת':
"וזה גם כן ברכת השבת דכתיב 'ויברך כו' את יום השביעי'. על ידי שהשבת מעלה ומקרב כל הברואים אל השורש ממילא מקבלין ברכה כנ"ל[15].
ובשנה אחרת:
"ויעקב אבינו בירך הנערים להיות להם דביקות באבות וכמו כן ברכת כל השבטים כמו שנאמר 'ויקרא יעקב אל בניו'. קריאה לשון חבה ודביקות. ואמרו חז"ל כלי מחזיק ברכה היא שלום. ופי' שלום כשיש דביקות וחיבור עד השורש. והאבות הם שורש הכל. ולכן בשבת כתיב 'ויברך כו' את יום השביעי' הואיל ובשבת מתעלין הכל אל השורש ויכולין לקבל הברכה"[16].
הברכה נובעת מהשורש הפנימי, ששם מקור הברכה, וממילא על ידי הקירבה אליו זוכים לברכה. כך יעקב קודם לברכתו ביקש את קרבתו לבניו ובני בניו, וכך השבת מעלה ומקרבת את כל הברואים אל שורשם, ועל ידי כך הם מקבלים את הברכה. קירבה זו המביאה לברכה היא בחינת השלום, המורה על דביקות וחיבור, שעליו אמרו חז"ל: "אין לך כלי מחזיק ברכה אלא השלום"[17].
ברכת ירושלים והשלום
זמנה של הברכה הוא השבת, ואילו מקומה הוא ירושלים. כך דרשו בזוהר על מזמור קכח בתהילים:
"פתח רבי פנחס ואמר 'יברכך ד' מציון וראה בטוב' וגו'… מאי טעמא 'מציון'? בגין דתמן שראן ברכאן לאשתכחא, הדא הוא דכתיב 'כי שם צוה ד' את הברכה חיים עד העולם', ובגין כך 'יברכך ד' מציון', דהא מתמן נפקי ברכאן לכלא… 'וראה בנים לבניך', דחלי חטאה חסידין קדישין, כדין 'שלום על ישראל', מאי 'שלום על ישראל'? אלא כמאן דאמר שלמא על רישיה דמלכא, דלא יחסר כלא, כך שלום על ישראל, בזמנא דצדיקייא ישתכחון בעלמא"[18].
מקור הברכה של העולם הוא בירושלים, כפי שאומר הכתוב: "יברכך ד' מציון"[19]. כשם שהשבת היא מקור הברכה וממנה מתברך כל השבוע, כך ירושלים היא מקור הברכה וממנה יוצאת הברכה לכל העולם.
המשכת ברכה זו היא לדורות, כפי שממשיך המזמור: "וראה בנים לבניך"[20], וכפי שאומר יעקב בפרשתנו: "והנה הראני אלקים גם את זרעך"[21].
נמצאת הברכה משולשת: בזמן-בשבת, במקום-בירושלים ובנפש-בבנים.
סיומו של המזמור הוא בשלום: "וראה בנים לבניך שלום על ישראל"[22]. שכן העם והאיש, כשרואה דורש שלישי, סימן הוא לשלום ולשלמות. ביום השלום והשלמות של יעקב באה ברכת הבנים והנכדים, ברכה על רציפות הדורות, ברכה של שלימות שבתית שהיא כנחלה ללא הפסק – "חיים עד העולם"[23].
נמצאנו למדים:[24]
במרכז פרשתנו ניצבת ברכת יעקב לבניו ולבני בניו. נוסח ברכת יעקב לבניו משמש כנוסח ברכת האבות לבניהם במהלך הדורות, וזמנה הוא בלילי שבתות, מפני שהשבת עצמה היא מקור הברכה. ברכת השבת היא ברכת הרצף, בבחינת נחלה ללא מיצרים, ועל כך בה מתקיימת ברכת הבנים הנובעת מחיבור הדורות. זו היא בחינת ברכת יוסף, השומר על הרצף שבין האבות לבנים. הקרבה לשורש, למקור, היא שמביאה את הברכה, כך בברכת השבת שמקרבת לשורש הרוחני, וכך בברכת הדורות שמקרבת את הבנים לאבות, ולכן יעקב קירב את בניו ובני בניו קודם שבירכם. חיבור זה יסודו השלום, שאין לך כלי מחזיק ברכה אלא הוא, וזו היא השלימות. זמן הברכה הוא השבת, ומקומה הוא ירושלים, ונמצאת הברכה משולשת: בזמן-שבת, במקום-ירושלים ובנפש-בבנים.[25]
[1] בראשית מח, כ.
[2] 'עמודי שמים עמ' שמד.
[3] וראה ב'מעבר יבק' שתמך יסודותיו של מנהג זה במקורות הקבליים.
[4] זוהר ח"ב פח ע"א.
[5] שבת קיח ע"א.
[6] ראה קונקורדנציה מנדלקורן.
[7] ראש השנה יב ע"א.
[8] וראה ב'שם משמואל' דברים עמ' קפד-קפה.
[9] ראה בראשית רבה עט.
[10] בראשית כח, יד.
[11] ראה 'שבת ומועד בשביעית' פרשת וישלח.
[12] קידושין ד ע"א.
[13] ויחי תרל"ב. וראה ב'אור השבת' עמ' עד על 'המלאך הגואל'.
[14] בראשית מט, כו.
[15] ויחי תרמ"ה.
[16] שם תרנ"ה.
[17] עוקצין ג, יב.
[18] זוהר ח"ג לו ע"א. תרגום: "פתח רבי פנחס ואמר 'יברכך ד' מציון וראה בטוב' וגו'.. מה הטעם מציון? משום שמשם שורות הברכות להימצא, זה הוא שכתוב 'כי שם צוה ד' את הברכה חיים עד העולם', ומשום כך 'יברכך ד' מציון', שהרי משם יוצאות הברכות לכל… 'וראה בנים לבניך', יראי חטא חסידים קדושים, אז 'שלום על ישראל', מה 'שלום על ישראל'? אלא כמו שאמר שלום על ראש המלך, שלא יחסר כל, כך שלום על ישראל, בזמן שצדיקים יימצאו בעולם".
[19] תהילים קכח, ה.
[20] שם שם, ו.
[21] בראשית מח, יא.
[22] תהילים קכח, ו.
[23] שם קלג, ג.
[24] תוספת זו הינה מדברי העורך.
[25] שיחה זו נאמרה בשנת התשל"ו.