ויכולו
קידוש ליל שבת, כפי הקרוי בפינו, מורכב משני חלקים: הברכה על קדושת היום כפי ניסוח חז"ל, ופרשת ויכולו. אמנם בין שני חלקים אלו יש התאמה מספרית (לג תיבות), אך אין קשר פנימי לכאורה, שכן אמירת 'ויכולו' מקומה בתפילה, וכל עניינה אצל הקידוש אינה אלא כדי להוציא את בני הבית. כך בדברי התוספות:
"'זוכרהו על היין… והאי זכירה לא מצינו על הכוס אלא בתפילה כדאמר בשבת, ולא ניתקן על הכוס אלא להוציא בניו ובני ביתו"[1].
פרשת 'ויכולו' נאמרת על ידינו בשבת ג' פעמים – בראשונה ביחיד בתפילת עמידה, בשנייה בציבור לאחר התפילה ובשלישית עם המשפחה בקידוש. אמירה משולשת זו אינה בכדי, ועסקו בכך במדרשים המאוחרים[2].
על פניו שלושת הפעמים שבהן נאמרת פרשת 'ויכולו' נפרדות: הראשונה על דרך התפילה, לאחריה על דרך העדות, ובבית – להוציא ידי חובה את בני הבית כדברי התוספות. אמנם ב'חמדת הימים' כתב "ג' פעמים ויכולו הם ג' עדים"[3], ובדרך פשוטה – עדות משמעה השתכנעות; ולכן היא באה ג' פעמים, בראשונה בינו לבין עצמו – בעמידה, בשנייה בינו לבין זולתו – בחזרה, ובשלישית בינו לבין התא המשפחתי – בקידוש.
שותפות במעשה בראשית
הצהרה זו – 'ויכולו' עושה את האדם לשותף במעשה בראשית. כאלו הם דברי הגמרא בשבת:
"אמר רב המנונא כל המתפלל בערב שבת ואומר ויכולו מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקב"ה במששה בראשית, שנאמר 'ויכולו' אל תקרי ויכולו אלא ויכלו", אמר רבי אלעזר מניין שהדיבור כמעשה שנאמר 'בדבר ד' שמים נעשו'"[4].
לשותפות זו יש מקום לא רק אצל המתפלל היחיד, אלא אף המשפחה והחברה[5].
על משמעות שותפות זו של האדם במעשה בראשית, על ידי העדות על השבת, האריך בעל "אור החיים"":
"'כי ששת ימים עשה ה' את השמים' וגו' הרי גילה כי בשעת הבריאה לא ברא ה' כח בעולם זולת לעמוד ששת ימים לטעם הנודע לו גם ידוע ליודעי אמת. ונתחכם ה' וברא יום אחד הוא ידוע לה', ובו ביום חוזר ה' ומשפיע נפש לעולם שיעור המקיים עוד ששת ימים וכן על זה הדרך, וזולת זה היום היה העולם חרב בגמר ששת ימים וחוזר לתוהו ובוהו וצריך ה' להכינו פעם ב' ובאמצעות שבת העולם עומד, והוא אומרו 'כי בו' פירוש באמצעות יום זה 'שבת' מכל מלאכתו ופירש מה הוא המלאכה היא הבריאה עצמה… ובאמצעות יום שבת משפיע בכללות העולמות רוח המקיימת עוד ששת ימים.
ולפי פירושינו זה מצאנו נחת רוח במאמר אחד שאמרו ז"ל (שבת קיט:) כל המקדש וכו' ואומר ויכלו וגו' כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית ע"כ. ודבריהם רחוקים ודחוקים לפי הנראה מי שמע כזאת שיבא אדם וישתתף בדבר שכבר נגמרה מלאכתו אין אחר מעשה כלום ובמה יעשה שותף. עוד מה היא הפעולה הגדולה הזאת שבאמצעותה ישיג השגה זו. ועוד לו יהיה שיהיה מעשה זה גדול עד מאוד מנין להם לומר דבר זה שהוא נעשה שותף?… ולמה שפירשתי אמת יהגה חכם ודבר ה' בפיהם אמת בטעם צודק כי להיות שהשבת הוא המקיים העולם כל ששת ימים ואחר עבור ששת ימים יבא שבת אחרת ויחייהו ויקיימהו עוד ששת ימים אחרים… ולזה כל המקדש את השבת וכו' פירוש מקיים ושומר קדושתו באמצעות זה ישנו לשבת ומאמצעותו מתקיים העולם. הראת לדעת כי הוא המקיים העולם ואין לך שותף גדול מזה כדין וכהלכה"[6].
שבת – נח
הזוהר מצביע על קשר המתקיים בין השבת לבין נח, שעליו אנו קוראים בשבת זו:
"'אלה תולדות נח'… ודא עביד נייחא ביה, כמה דאת אמר 'כי בו שבת', וכתיב 'וישבות ביום השביעי', ודא רזא דמלא דא עביד תולדות ולא אחרא. תא חזי כגוונא דא נח לתתא…"[7].
בדברי הזוהר הללו נאמרו כמה הסברים, ואף בעל 'שפת אמת' נגע בדבר:
"בזוה"ק נח הוא שבת ואיהו עביד תולדות. אף דלכאורה בכל יום מימי המעשה היה בריאה ובש"ק נח מכל מקום אדרבה בש"ק חוזר הכל לשורשו וזה פירוש מנוחה מזה בא תולדות על ידי הביטול לשורש כנ"ל, וזה שאמר 'וישבות כו' לעשות' שניתן כח בשבת קודש לתת שפע וחיות חדש לכל ימי המעשה כמ"ש באוה"ח הק'.
וש"ק כמו תיבת נח שבימות החול טרוד כל אחד בעסקי עוה"ז ובש"ק יש מקום לבני ישראל לברוח ולהניח כל זאת להסתופף תחת צל השכינה והיא פריסת סוכת שלום כמו שהיה נסתר נח בתיבה. והוא הביטול לשורש החיות שכל העולם חרב והיה צריך לקבל חיות חדש משורש החיים, וכן בכל ש"ק כנ"ל"[8].
שבת זו שאנו עומדים בה פותחת את כל שבתות 'זמן חורף'; זמן להתעלות, ללימוד תורה ולשותפות שבתית של יצירה במעשה בראשית.
נמצאנו למדים:[9]
ג' פעמים בשבת אנו אומרים את פרשת 'ויכולו': בתפילת היחיד, בתפילת הציבור ובקידוש המשפחתי, דהיינו העדות-ההשתכנעות נעשית בשלושה מישורים אלו. על אמירה זו – 'ויכולו' – אמרו חז"ל שעל ידה נעשה האדם כשותף מעשה בראשית, וביאר ה'אור החיים' שכיוון שהעולם נברא לשישה ימים בלבד – המקדש את השבת נעשה כשותף להענקת שפע חדש לבריאת ששת הימים הבאים. הזוהר מצביע על קשר בין השבת לבין נח, ודבריו בוארו בשפת אמת – שהמנוחה, השביתה והביטול לשורש אלו הן בחינות השבת ונח; שבת קודש היא בבחינת תיבת נח, שאליה אנו מתכנסים ומתבטלים אל שורש החיים המעניק חיות חדשה. שבת זו פותחת את שבתות זמן חורף, זמן להתעלות, ללימוד ולשותפות שבתית יוצרת במעשה בראשית.[10]
[1] פסחים קו ע"א.
[2] ראה 'תורה שלמה'.
[3] שבת עמ' מו. וראה עוד שם ע"ב, ועמ' מז.
[4] שבת קיט ע"ב.
[5] וכבר שאלו ראשונים על הסכנה שבדבר (ראה תו"ש 'ויכולו'. ברט – 'דורנו מול שאלתו הנצח').
[6] 'אור החיים' בראשית ב, ג.
[7] זוהר פרשת נח נט ע"א.
[8] 'שפת אמת' נח תרל"ג. גישה זו מרומזת אף בגוף הפרשה, 'אשר ברא לעשות', תו"ש אות נט.
[9] תוספת זו הינה מדברי העורך.
[10] שיחה זו נאמרה בשנת התשל"ט.