בכתרה של שבת מלכתא מתנוצצות אבני חן מיוחדות, וביניהם זוהר באור יקרות חינה של שבת הגדול.
הרבה שבתות מיוחדות יש בלוח השנה ישראלי – שבת נחמו, שבת תשובה, שבת שירה וד' פרשיות,
אולם אף אחת מהן לא נטלה לעצמה תואר של גדולה. גדולה היא השבת שלפני פסח, שנוסף לעטרת
השבת נתעטרה אף בעטרת התואר – גדול, 'שבת הגדול'.
דומה כי אין מספר לנימוקים ולפירושים שנאמרו כהסבר לכינוי זה. מהם בנויים על יסודות המדרש, מהם
לקוחים מחיי העם, מהם קשורים למצוות היום ומהם לנוסח ההפטרה; בספרי החסידות והקבלה אף
חיפשו את הקשר בין המילה 'גדול' לבין הכינוי 'גדול' המופיע במקומות שונים במקרא. אפשר שנתקרב
להסבר האמתי אם נחפש את הקשר שבין השבת כתוכן רוחני לבין המאורעות שאירעו בה, ומכאן לתואר
הגדולה. שהרי אף זה ייחודה של שבת שאנו עומדים בה – שכל שאר השבתות המיוחדות קשורות
להפטרה או לקריאת התורה, שבת זכור או שבת שירה, שבת חזון או שבת נחמו, ואילו בשבת הגדול
הכינוי מתייחס לשבת עצמה.
עבודת הפסח
כל המצוות הקשורות לענייני הפסח קרויות בתורה בשם הכולל: 'עבודה' – "ועבדת את העבודה הזאת
בחודש הזה"1. דהיינו, החל מהמצווה הראשונה בעשור לחודש – "משכו וקחו לכם"2, עובר לשחיטת הפסח,
אכילתו וכו' – הכל כלול בשם עבודה; ואף שהמצוות כולן ראויות לתואר עבודת ד', הרי שהבחינה התורה
בסוג מיוחד של עבודה המתייחס למצוות הפסח. בעבודת עבדים מבחינה התורה בשתי צורות: עבודת
עבד הנעשית על דעת אדונו, מפני שהעבד כבר נמצא ברשות רבו, ועבודת עבד הנעשית על דעת האדון
בכדי שעל ידה יכנס העבד לרשות רבו, שהרי עבדים נקנים על ידי מעשה עבדות לאדוניהם 3. המצוות כולן
הרי הן עבודת ישראל, עבדי המקום, מחמת הציווי האלוקי, ואילו עבודת הפסח היא העבודה שבה נקנים
ישראל להיות עבדי המקום. משום כך התייחד הכינוי עבודה למצוות החודש הזה: 'ועבדת את העבודה
הזאת בחודש הזה'. 4
עדות השבת וישראל
על עבדות זו, שעל ידה נעשה המעבר מרשות עמקי טומאת מצרים במ"ט השערים לעבודת הבורא,
מעידים שני עדים. מעידה לקיחת הפסח: "משכו וקחו לכם" – "משכו ידיכם מעבודה זרה והידבקו
במצוות" 5. ומעידה השבת, שכן בשנה שיצאו בה ישראל ממצרים חל יום ט"ו ביום החמישי בשבוע 6; נמצא
ש'עשור לחודש' חל בשבת. לקיחתו של פסח מצרים התקיימה בשבת זו שבעשור לחודש, לקיחה שהיא
גופא הקהתה את שיניהם של המצרים שלא היו רשאים לומר לישראל דבר, והוא הנס הגדול שנעשה
בשבת 7.
לשבת תוכן של עדות, ועדות זו היא הקושרת את השבת עם ישראל, שאף הם מעידים על אחדותו של
הבורא. כך אמרו במדרש: "תני רבי שמעון בן יוחאי: אמרה שבת לפני הקב"ה רבש"ע לכולן יש בן זוג, ולי
אין בן זוג, אמר לה הקב"ה כנסת ישראל היא בן זוגך, וכיון שעמדו ישראל לפני הר סיני אמר להם הקב"ה
זכרו הדבר שאמרתי לשבת כנסת ישראל היא בן זוגך היינו דבור 'זכור את יום השבת לקדשו 8". זוג עדים
זה – השבת וישראל – מעידים על אחדותו של הבורא. כל עוד ישראל משועבדים במצרים, "מתחילה עובדי
עבודה זרה היו אבותינו 9", אין העולם מכיר באחדותו ובייחודיותו של הבורא. עכשיו שקרבנו המקום
לעבודתו, באותה עבדות של ענייני הפסח שהחלה בשבת שבעשור בניסן, נתקהו שיניהם של עובדי
האלילים. צירופן של עדויות השבת וישראל, שנעשו עבדים למקום בעבודת אותה השבת, הוא שפרסם
את שם הקב"ה בעולם בפי אומה מיוחדת. מכאן גדולתה של שבת זו, שבת הגדול.
מכאן אף עולה הסבר בדברי הגמרא בשבת: "כל המשמר שבת כהלכתו אפילו עובד עבודה זרה כאנוש
מוחלין לו 10". אותו איש ישראלי עצמו, השומר את השבת, מעיד יחד עמה על אמונת הייחוד. נמצא שיש
כאן שניים המעידים על האמונה האיש הישראלי והשבת, לעומת אחד – מדרגת עובד האלילים, ואין
האחד נחשב במקום השניים ונמחל עוון זה.
עדות אלוקית עתידית
אכן כך הוא בעולמנו, מקום שפסקה תורה "על פי שניים עדים… יקום דבר" 11 . אבל לגביו יתברך הוא העד
והוא הדיין, כנבואת מלאכי בהפטרת היום: "וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר" 12 . הוא המשפט
שעתיד לסלול את הדרך ליום ה' הנורא, המפנה דרך למלאך הברית, המשיב לב אבות על בנים ולב בנים
על אבותם: "הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ד' הגדול והנורא. והשיב לב אבות על בנים
ולב בנים על אבותם" 13
נמצאנו למדים 14 :
שבתות ייחודיות רבות יש בלוח השנה הישראלי, אך רק השבת שקודם הפסח נטלה את כתר הגדולה –
'שבת הגדול'. אפשר שהסבר הדבר נעוץ בקשר שבין תוכן השבת לבין המאורעות שאירעו בה; בשבת זו,
בעשור לחודש, לקחו ישראל במצרים את שה הפסח. מצוות הפסח נקראת 'עבודה', משום שבאמצעותה
נעשו ישראל עבדי המקום, ובמשיכת ישראל את השה זכו למשוך עצמם מטומאת מצרים לקדושת
המקום. משנגאלו ישראל ממצרים נמצאו הם מעידים על אמונת הייחוד, שהיא אף תוכן עדות השבת, בת
זוגם של ישראל. בעבודת השבת שקודם הפסח הצטרפו עדויות השבת וישראל, ומכאן גדולתה. ישראל
והשבת עדים, ואף הקב"ה עד במשפט העתיד שבהפטרה, אשר יסלול את הדרך למלאך הברית המשיב
לב אבות על בנים. 15
הערות שוליים:
- שמות יג, ה.
- שם יב, כא.
- ראה קידושין כב ע"ב.
- ראה 'פחד יצחק' פסח, עמ' קיט-קכ.
- מכילתא שמות יב, ו.
- סדר עולם, ה.
- ראה טור אורח חיים, ס' תל.
- בראשית רבה יא, ח.
- מתוך הגדה של פסח.
- שבת קיח ע"ב.
- דברים יט, טו.
- מלאכי ג, ה.
- מלאכי ג, כג-כד.
- תוספת זו הינה מדברי העורך.
- שיחה זו נאמרה בתוכנית 'קבלת שבת' שב'קול ישראל', והיא מובאת כאן כלשונה בשינויים הנצרכים.