פסח

השיר יהיה לכם כליל התקדש חג שני מסלולים יש לעיון בהיסטוריה הישראלית – האחד טבעי והאחר רוחני. כך גם בנוגע למסעותיו ההיסטוריים של סנחריב בזמן חזקיה המלך – אפשר לדון עליהם מבחינה צבאית, ואפשר לדון עליהם מבחינה רוחנית, כפי עשו חז"ל, ובכך נעסוק 1 בשיחה זו

שני פסחים עשה חזקיה, האחד מפורש, והאחר רמוז בפיוט: 'ויהי בחצי הלילה' הנאמר בליל פסח. לילה זה הוא אותו לילה שבו הגיע סנחריב לנוב במסעו לכיבוש ירושלים, כפי שאמרו במדרש: "'ויהי בחצי הלילה'… בא עלינו סנחריב שברת אותו בלילה, שנאמר: "ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור"… והיו ישראל וחזקיהו יושבין ואומרין את ההלל, שהיה ליל של פסח, והיו מתייראים לומר 'עכשיו ירושלים מתכבשת בידו', כיון שהשכימו בבקר לעמוד ולקרות קריאת שמע ולהתפלל
2 מצאו אויביהם פגרים מתים"

הלל חזקיה בליל הפסח על האופן המסוים שבו היכה ד' את חיל סנחריב בלילה – רבו הדעות בגמרא, עד שיש שהפליאו ואמרו שהיה זה על ידי שירת חיות הקודש: "במה הכם? רבי אליעזר אומר ביד הכם… רבי יהושע אומר באצבע הכם… ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר אמר לו הקב"ה לגבריאל: מגלך נטושה, אמר לפניו: ריבונו של עולם נטושה ועומדת מששת ימי בראשית… ר' שמעון בן יוחי אומר אותו הפרק זמן בישול פירות היה אמר לו הקב"ה לגבריאל: כשאתה יוצא לבשל פירות הזקק להם… ויש אומרים בחוטמן נשף בהן ומתו… ר' ירמיה בר אבא אמר כפיים ספק להם ומתו… ר' יצחק נפחא אמר אזנים גלה 3 להם ושמעו שירה מפי חיות ומתו…

לביאור עניין מופלא זה נדרש המהר"ל: "ודבר זה ענין מופלג, כי האומות אינם יכולים לעמוד בשירה של חיות שמספרים כבודו ורוממותו יתברך, וזה שאמר: 'אזנים גלה להם', ורוצה לומר כי יש מסך מבדיל בין השם יתברך ובין האדם כי אין מציאות לאדם עם השם יתברך, ועל זה אמר: 'אזנים גלה' שהסיר ההבדל הזה והתחברו אל שירת החיות כדי שיהיו נדחים. וכאשר תבין ענין השירה אשר רמזנו לפני זה אצל חזקיה שלא אמר שירה, כי על ידי שירה הנמצא הוא בפעל הגמור ועם זה אינם מתחברים הגויים שהם פחותים ואין מציאות להם ונחשבים לאין. ולפיכך כאשר גלה להם שירות החיות כהרף עין היה בטל מציאתם ונחשבו לאין… 4 והבן זה כי אי אפשר לפרש יותר"
.
לילה זה, שבו היכה ד' את חיל סנחריב בגלותו את אוזנם למשמע השירה, היה ליל
פסח, שהוא לילה המקודש לשירה, כדברי הנביא: "השיר יהיה לכם כליל התקדש חג,
5 ושמחת לבב כהולך בחליל לבוא בהר ד' אל צור ישראל"
. באותו ליל פסח היו ישראל,
כבכל שנה, כנוסים בין חומות ירושלים ופוקעים את הגג בשירתם, ושירה זו היא-היא
השירה העליונה שהמיתה את חיל סנחריב. אם נמצאים ישראל במצור כאשר סנחריב
מנופף ידו בנוב, ועם זאת משוררים את שירת הפסח – הרי שבכוח כך אופסים סיכויו
של סנחריב לכבוש את ירושלים.
לילה זה של פסח הוא ליל פסיחה ודילוג, ובו מתעלים ישראל למעלה מגדרי זמן
ומקום. כל אחד ואחד מישראל, בכל דור ודור, הרי הוא באותה השעה כיוצא מצרים
בשעתו. שעה שנתכנסו ישראל בליל פסחים בחצרותיה של ירושלים, כצאן קדשים,
כצאן ירושלים במועדיה, אכלו את הפסח וקראו את ההלל – דילגו על פני מרחקי זמן
ומקום, פסחו על פני התפתחויות היסטוריות ושרו שירת גאולים ראשונית. דילוג זה
הוא שעמד לה לירושלים בחצי הלילה של ליל הפסח בימי חזקיה. סנחריב, העומד
בנוב, היא התצפית שעל הר הזיתים, מנופף ידו לעבר ההר והגבעה, וישראל הנצורים
בין החומות קוראים את ההלל ופוסחים על גבולות זמן ומקום. סנחריב מתברך
6 בלבבו: "אותו )חזקיה( כלאתי בתוך ירושלים עיר מלכותו כציפור בכלוב"
, ולעומתו
נענה בן אמוץ: "כן ירד ד' צבאו-ת לצבא על הר ציון ועל גבעתה, כצפרים עפות כן יגן
7 ד' צבאו-ת על ירושלים, גנון והציל פסוח והמליט"

תאיר כאור יום חשכת לילה
לימדונו חכמים שאין קוראים את ההלל בלילה, שנאמר: "ממזרח שמש עד מבואו"
8
,
ואם כן כיצד קוראים אנו את ההלל בליל הפסח? אלא שנשתנה ליל הפסח מכל
הלילות מפני האור המאיר בו, וכך כתב בעל ה'שפת אמת':
"בנוסח מה נשתנה הלילה הזה. כי על אותו הלילה נאמר: 'לילה כיום יאיר',
דנקרא בתורה יום כדכתיב: 'והגדת לבנך ביום' כו', ואמרינן בשעה שמצה
ומרור מונחים הרי שנקרא יום. ולכן אומרים בלילה זה ההלל, אף על פי שאין
קוראין הלל רק ביום, כדאיתא במגילה דכתיב: 'ממזרח שמש' כו' 'זה היום
עשה' כו' ע"ש. רק דלילה זה נקרא יום ונשתנה מכל הלילות וע' באוה"ח מזה
9 בפ' בא שם"
.
האור המאיר בליל פסח הוא העושהו ליום. על כך אנו מפייטים: "תאיר כאור יום
חשכת לילה", ומפני כן אנו גומרים בו את ההלל. מי שיש לו עדיין בחינות של זמן,
של יום ולילה, של זריחת השמש ומבוא השמש – ההלל שלו מקוטע, אין הוא פוסח
ומדלג ואינו יכול לקרוא את ההלל; אולם מי שליל כיום יאיר לו, שבזריזות ובדילוג
הוא נכנס למצוות, ושמרתם את המצות, את המצוות, שאינו מחמיץ לא את המצה
ולא את המצווה, שהזמן נתון בידו – הוא שראוי לו לקרוא את הלל, שהפסח טעון
הלל באכילתו.
אחדות הדורות בשירת ההלל
בין חזקיה לדוד נמתח קו המחברם זה לזה. ראשית, חזקיה הוא צאצא לבית דוד, וכך
10 בסוף ימיו הוא נקבר בקברי בני דוד, כדברי הכתוב: "ויקברוהו במעלה קברי בני דוד"
.
אלא שלא די בכך, וקו זה, הקושר את חזקיה ודוד, מתפתל דרך נוב עיר הכהנים. מסעו
של סנחריב, לכיבוש ירושלים מידי חזקיה, נולד בעצת אצתגניניו שאמרו לו שבאותו
היום טמונה יכולת סגולית לכיבוש ירושלים. על כך אמרו בגמרא שהיה זה בעבור
עוונה של נוב: "מאי 'עוד היום בנוב לעמוד'? אמר רב הונא אותו היום נשתייר מעוונה
. עוון זה של נוב כרוך בדוד, כפי שמספרת שם הגמרא, שכן בעבורו הרג
של נוב"11
דואג האדומי את תושבי נוב הכהנים מבלי השאיר להם שריד ופליט. כעונש על עוון
זה – כשם שכלה זרעה של נוב כך כמעט וכלה זרעו של דוד. דוד, שחושש מפני כיליון

משפחת המלוכה, אומר לקב"ה: "מוטב אמסר ביד אויב ולא יכלה זרעי"
בזמנו חושש את אותו החשש – שלא יישאר שריד מזרעו, זרע המלוכה, עקב חוליו,
וכאשר הנביא ישעיהו אומר לו שעתיד הוא למות מחוליו זה הוא משיב לו: "בן אמוץ,
כלה נבואתך וצא! כך מקובלני מבית אבי אבא – אפילו חרב חדה מונחת על צווארו
.
13
של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים"
אמירת ההלל בליל הפסח יש בה סגולה של אחדות הדורות, וכל דור בזמנו אומר אותו
כאילו הוא בעצמו יצא ממצרים. ביסוד זה טמונים שורשי גאולות העבר והעתיד
כאחד. כך בלילה זה, כשנופף סנחריב ידו על ישראל בימי חזקיה – אמרו הם את שירת
ההלל, שירה המדלגת ופוסחת על התווך הנפרש בין הדורות, ובכוחה נמלטו מידו
כציפורים עפות. בליל הסדר אוכלים ישראל כזית מן הפסח, קוראים את ההלל על גאולתם שבעבר בירושלים שבין החומות, פוקעים את הגג בקול קריאתם – ופותחים 14 בשיר חדש על גאולתם העתידה