אש שחורה ולבנה
פרשיות אברהם אבינו, המתחילות בסוף פרשת נח וכלות בראש פרשת חיי שרה – מקיפות עניינים רבים. בפרשתנו באים מסעותיו של אברהם, פרשיית לוט ואברהם, מלחמת המלכים, ברית בין הבתרים, הגר וישמעאל וברית המילה. ראשית קורות אברהם גלומים בצורה סתומה בסוף פרשת נח, ובראש פרשתנו בא פתאום דבר ד': "לך לך".
ידוע המושג: "אש שחורה על גבי אש לבנה"[1]. האש השחורה היא הדבר הקריא, הגלוי והמובן, ואילו האש הלבנה היא מה שכתוב מכללא, בין השיטין. כך ניתן לומר שהמפורש על אברהם אבינו הוא האש השחורה, ואילו הסתום, ראשית קורות אברהם קודם הציווי 'לך לך' – עניינם באש הלבנה.
אמנם ממסורת חז"ל אנו שומעים פרטים מעניינים על מה שהתורה שותקת ממנו – על בקשת אברהם למצוא בורא לעולם, על מלחמתו בנמרוד ובתרח אביו ועוד[2].
לאור כל זאת נשאלת שאלה חמורה – מדוע כל זה כתוב רק באש לבנה; מדוע נמנעה התורה מלגלות ראשית קורותיו של אברהם? שאלה זו העסיקה כנראה גם את חז"ל וגם את המפרשים. בצורה ברורה טיפל בזה הרמב"ן, הן בפרשת נח והן בפרשת לך לך:
"והנה זאת הפרשה לא בארה כל הענין, כי מה טעם שיאמר לו הקב"ה עזוב ארצך ואיטיבה עמך טובה שלא היתה כמוהו בעולם, מבלי שיקדים שהיה אברהם עובד אלקים או צדיק תמים או שיאמר טעם לעזיבת הארץ שיהיה בהליכתו אל ארץ אחרת קרבת אלקים? ומנהג הכתוב לאמר 'התהלך לפני ותשמע בקולי ואיטיבה עמך' כאשר בדוד ובשלמה, וכענין התורה כולה 'אם בחוקותי תלכו' (ויקרא כו ג), 'אם שמע תשמע בקול ד' אלהיך' (דברים כח א), וביצחק אמר 'בעבור אברהם עבדי' (להלן כו כד), אבל להבטיחו בעבור יציאת הארץ אין בו טעם.
אבל הטעם מפני שעשו אנשי אור כשדים עמו רעות רבות על אמונתו בהקב"ה והוא ברח מהם ללכת ארצה כנען ונתעכב בחרן – אמר לו לעזוב גם אלו ולעשות כאשר חשב מתחלה שתהיה עבודתו לו וקריאת בני האדם לשם ד' בארץ הנבחרת, ושם יגדל שמו ויתברכו בו הגוים ההם, לא כאשר עשו עמו באור כשדים שהיו מבזין ומקללים אותו ושמו אותו בבור או בכבשן האש. ואמר לו שיברך מברכיו ואם יחיד מקללו יואר, וזה טעם הפרשה. אבל התורה לא תרצה להאריך בדעות עובדי עבודה זרה ולפרש הענין שהיה בינו ובין הכשדים באמונה, כאשר קצרה בענין דור אנוש וסברתם בעבודה זרה שחדשו[3]".
אמנם תירוצו של הרמב"ן נוגע רק לזיקה לעבודה זרה, ולא ליתר סיפור תולדותיו של אברהם[4].
שכחי עמך ובית אביך
בראש הפרשה מביא המדרש משל:
"'ויאמר ד' אל אברם לך לך מארצך' וגו'. רבי יצחק פתח: 'שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך'. אמר רבי יצחק משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת, אמר תאמר שהבירה זו בלא מנהיג? הציץ עליו בעל הבירה אמר לו אני הוא בעל הבירה. כך לפי שהיה אבינו אברהם אומר תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג? הציץ עליו הקב"ה ואמר לו אני הוא בעל העולם… הוי 'ויאמר ד' אל אברם'"[5].
בהבנת משל הבירה הדולקת נאמרו הסברים מפנים שונות[6]; בשנת תרס"ד עסק בכך גם ה'שפת אמת':
"במדרש לך לך שמעי בת כו' והטי אזנך משל כו' וראה בירה דולקת תאמר שהיא בלי מנהיג הציץ עליו בעל הבירה כו'. שהאדם נקרא מהלך שצריך תמיד לילך ממדריגה למדריגה כי ההרגל נעשה טבע. והטבע משכח ומסתיר פנימיות החיות ואפילו בתורה ומצות אם נעשין הרגל, נעשה טבע, ושוכח הפנימיות. לכן צריך בכל עת לחפש דרך ועצה חדשה. ולכן הקב"ה מחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית שלא להיות גובר הטבע. וזה הבירה שדולקת עוה"ז הטבעי כל מה שנכנס בה אעפ"י שכל הטבע ע"י נקודה חיות מלמעלה, אבל הוא נטבע בטבע והטבע מכלת הכל כענין שכתוב ולא נודע כי באו אל קרבנה. ולכן הקב"ה בטובו מחדש בכל יום מעשה בראשית. והאדם צריך לחפש למצוא זאת ההתחדשות כמ"ש לשקוד על דלתותי יום יום… וז"ש לך לך לעולם צריך להיות מהלך אל אשר אראך תמיד השגה חדשה, לכן נקרא האדם מהלך שכל שעומד בלי התחדשות מיד הטבע שולטת בו. ולכן מלאכים למעלה שאינם תוך הטבע נק' עומדים ובעוה"ז נק' האדם מהלך כנ"ל"[7].
הבירה דולקת, שורפת, משכיחה כל מה שהיה; והעצה – להתחדש. כוח ההתחדשות של אברהם אבינו גדול עד כדי שמתעלם – עד כדי אי סיפור – מכל עברו[8].
לשכוח כל מה שהיה, לשרוף הכל – דולקת, להתחדש, כוח ההתחדשות של אברהם שמתעלם – עד כדי אי סיפור – מכל העבר; 'שכחי עמך ובית אביך'. זו ההדגשה של 'לך לך', בראשית פרשיותיו של אברהם: הליכה תמידית קדימה.
על דרך הדרש טמון כאן קשר לאחת הפרשות האחרונות בתורה – פרשת וילך, שם משה לימדנו שגם ביום האחרון אין עמידה, כי אם הליכה.
כל מציאותו אברהם היא 'לך לך', ומכאן טעם מחודש בהצמדה של הביטוי 'לך לך' אף לפרשת עקדה, החותמת את פרשיותיו של אברהם: "לך לך אל ארץ המוריה"[9]; בין הראשון לאחרון, בין שנער למוריה, בין בבל לירושלים – הליכה.[10]
אשר אראך
הקביל ה'שפת אמת' בין עליית אברהם לארץ לבין עליית בניו לירושלים ברגל:
"ומצות עליות רגלים היה מעין זה שהשליכו בני ישראל ג' פעמים בשנה ארצם ומקומם, והלכו להסתופף בבית אלקים וזכו להתגלות, כמ"ש יראה יראה כענין לך לך אשר אראך".[11]
בעקבות כך אפשר להתנסח כך: תיקון המקומות הבעיתיים אפשרי רק כאשר ישנו מקום אחד מתוקן, וכך רק לאחר 'אשר אראך' – אפשר לרמוז על 'הוצאתיך מאור כשדים'[12]. כל עוד ירושלים לא קיימת – לא מספרים על בבל, כי כאשר הפנים לא משורטטות לא בולטים האחוריים.
נמצאנו למדים שרק אחרי שנכתבה האש השחורה – אפשר להבחין באש הלבנה; ולאחר שאברהם סלל הדרך – אנו יכולים להמשיך ללכת ולתקן.[13]
נמצאנו למדים:[14]
ראשית תולדותיו של אברהם אבינו, מה שאירע קודם הציווי 'לך לך' – נסתם בתורה. באש שחורה נכתב על הליכתו לארץ ישראל, אולם באש לבנה שותקת התורה ממה שקדם לכך, ועל כך אנו שומעים רק ממסורת חז"ל. שאלה זו העסיקה את חז"ל והמפרשים, ונאמרו בדבר הסברים שונים. בראש פרשתנו מביא המדרש את משל 'הבירה הדולקת', וב'שפת אמת' התבאר הנמשל ככורח ההתחדשות וההליכה התמידית אל 'אשר אראך'. זה היה כוחו של אברהם, שכה גדול היה עד כדי שכחת העבר והתעלמות מסיפורו. כל מציאותו היא 'לך לך', והיא פותחת וחותמת את פרשיותיו, וחורזת את ניסיונותיו. כי רק לאחר שישנו מקום מתוקן אפשר לשוב ולתקן את המקומות הבעייתיים, ורק לאחר 'אשר אראך' אפשר לרמוז על 'הוצאתיך מאור כשדים'; רק לאחר שנכתבה האש השחורה אפשר להבחין בזו הלבנה, ורק אחרי שסלל אברהם אבינו את הדרך יכולים אנו להמשיך לתקן וללכת[15] .
[1] ראה דברים רבה, ג. 'שמועות ראיה' ויקרא.
[2] ראה הלכות ע"ז פרק א, ושם בראב"ד ובנושאי הכלים. 'העמק דבר' טו ג על התנור. וב'אבן עזרא' יא א: אברהם ובוני המגדל.
[3] רמב"ן בראשית יב, ב. וראה עוד נח יא, כח (ובשוועל ציין לפסוק כו, ולא נמצא במפורש). וראה עוד 'הרחב דבר' יב יז.
[4] ראה נ. ליבוביץ עמ' 85 על הניסיונות שאינם מסופרים, ולא ברור.
[5] בראשית רבה לט, א.
[6] ראה שיחה לפרשת 'לך לך' שנערכה בשנת התשפ"א.
[7] 'שפת אמת' תרס"ד.
[8] כך 'וימת תרח בחרן', וסמוך לו 'לך לך', הנתון מהעבר הוא מות האב. וסיום המדרש: 'הוי ויאמר ד' אל אברהם'; דהיינו הסיפור שבמדרש הוא האש הלבנה, ובמקום שהוא מסתיים שם הפתיחה לאש השחורה.
[9] בראשית כב, ב.
[10] ראה שיחה שנערכה בשנת תשע"ט, 'מחשבות חרוץ' עמ' 162 ועוד.
[11] 'שפת אמת' תרמ"ח.
[12] בראשית טו, ז.
[13] ראה עוד 'בית יעקב' בראשית עמ' 84.
[14] תוספת זו הינה מדברי העורך.
[15] שיחה זו נערכה משיחה שנאמרה בשנת התשל"ו.