בפרשתנו מסופר על מעשי משה לאחר ירידתו מההר, באותם ימים גדולים שבין יום הכיפורים לסוכות – הקהלת העם, הציווי האלוקי על המשכן ועל התרומה להקמתו[1]. ישראל שומעים את הציווי ותורמים בנדבת לבם: "ויבאו כל איש אשר נשאו לבו וכל אשר נדבה רוחו אתו הביאו את תרומת ד' למלאכת אהל מועד ולכל עבדתו ולבגדי הקדש"[2].
מעיון בפסוקים ובמפרשים עולה ששלוש תרומות היו למשכן. התרומה הראשונה היא תרומת מחצית השקל שבפרשת כי תשא – קודם שהוקם המשכן. בתרומה זו נמנו בה ישראל, והיא שימשה להכנת אדני הכסף. התרומה השנייה היא התרומה שבפרשת במדבר – לאחר שהוקם המשכן, בא' באייר. אף בתרומה זו נמנו ישראל, אולם היא שמשה לקרבנות הציבור. התרומה השלישית היא תרומת המשכן שבפרשתנו, ובה לא הייתה יד כולם שווה, אלא איש ואיש תרם כנדבת לבו[3].
נמצא, איפוא, שמחצית השקל הראשונה הייתה תרומה חד פעמית אשר שמשה להקמת המשכן, ואילו להפעלתו היו שוקלים מדי שנה לתרומה החדשה מתאריך א' בניסן, והקדימו בית דין להשמיע על כך בתאריך א' אדר[4]. מעין השמעה זו מתרחשת מדי שנה, ב'שבת מברכין' אדר, על ידי קריאתנו במפטיר את פרשיית שקלים.
חדשנות השקלים
פרשיית שקלים היא הראשונה מבין ארבע הפרשיות הנקראות סביב חודש אדר[5]. ארבע הפרשיות נזכרות לראשונה כחטיבה אחת בדברי המהר"ל, וממנו הגיע הדבר לאחר מכן לספרות החסידית, בהסתמך על דברי חז"ל:
"אמר ריש לקיש – גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל, לפיכך הקדים שקליהם לשקליו, והינו דתנן באחד באדר משמיעים על השקלים"[6].
המהר"ל ראה את ארבע הפרשות כחטיבה אחת, ולכן הוא קושר בין פרשיית שקלים הפותחת חטיבה זו, לבין פרשיית החודש הסוגרת אותה, עבוד דרך פרשיות זכור ופרה. חודש אדר המסיים השנה, נמצא בנקודה הרחוקה ביותר מן ההתחדשות שהחלה בחודש ניסן שפתח את השנה. משום כך הוא מצריך חידוש נוסף, המתעורר מכוח ההשמעה על השקלים שתרומתם בפועל תהיה בא' בניסן של השנה הבאה. על ידי השקלים דבקים ישראל מחדש בד', ובכוח זה מסתלקים עמלק ורוח הטומאה, וזוכים ישראל ללב ורוח חדשים[7].
נשיאת ראש ישראל בשקלים
אחד ההסברים, לצד הרוחני-פנימי של מחצית השקל, מסתמך על המושג: "כי תשא את ראש", המופיע בתורה בתחילת פרשיית שקלים[8]. כך דרשו במדרש על הדו-שיח שבין ישראל לקב"ה:
"משה לימד תורה לישראל והדריכן למצוות, ונתן להם סדרי תורה ופרשיות שקוראים בהם בכל שבת ובכל חודש וחודש, ובכל מועד, והם מזכירים אותו בכל פרשה ובפרשה. ובפרשת שקלים אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבש"ע משאני מת אין אני נזכר, אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך, כשם שאתה עומד עכשיו ונותן להם פרשת שקלים ואתה זוקף את ראשן, כך בכל שנה ושנה שקוראין אותה לפני כאילו את עומד שם באותה שעה וזוקף את ראשן. מנין? ממה שקראו בעניין: 'וידבר ד' אל משה לאמר כי תשא את ראש' – שא את ראש לא נאמר, אלא כי תשא"[9].
בעל ה'ענף יוסף' שואל, על אתר, מדוע הרגיש משה בכך רק בפרשיית שקלים, ולא בפרשיית הקרבנות? ותירץ – שהקרבנות אכן נוהגים גם כשהמקדש חרב, אולם השקלים אינם נוהגים אלא בפני הבית. על כך השיבו הקב"ה שגם לאחר החורבן יש זכר לשקלים, בקריאתם בכל שנה בשבת קודם אחד באדר.
הרמת הראש שבשקלים נוגעת לייחודיות האינדיבידואלית שיש לכל יחיד מישראל, המתנשאת ומתרוממת בתרומת מחצית השקל, וכדברי ר' צדוק:
"כי המניין מורה חשיבות הדבר, וכמו שאמרו מטעם זה דכול דבר שבמניין לא בטל… הלשון נשיאת ראש הוא לשון התנשאות על השאר… וד' יתברך ציווה לנשא ראש כל ישראל כולם. כי בישראל כל אחד הוא דגול ומנושא באיזה דבר, מה שאין בכל ישראל כמותו… ועל כן אמרו כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם, שבאמת בשביל כל אחד מישראל נברא, וכמו שאמרו בברכות על פסוק 'כי זה כל האדם' – שקול זה כנגד כל העולם. וכל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה ולצוות לזה, וזהו על כל אחד, כי כל אחד הוא מדוגל ומנושא בעניין מיוחד בפני עצמו שעבור זה כל העולם כולו בשבילו וצריכים לו בזה… וכן לכל אחד יש איזו שעה שד' יתברך רוצה באותו חלק טוב שהוא של אדם זה, ואז אותה השעה קיימה ליה להיות הוא המנושא"[10].
מיסוד זה נפתרת גם שאלת ה'ענף יוסף'. בזמן הזה, לא הקריאה בלבד היא הפועלת את פעולת השקלים – להרים ולשאת את ראש ישראל, אלא אף מתן צדקה לעניים פועל זאת. דבר זה לומד ר' צדוק מדברי הגמרא: "אמר רבי אבהו, אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבש"ע, במה תרום קרן ישראל? אמר לו: בכי תשא"[11].
השקלים, הכתרים וקרני ההוד – בשבת
ר' צדוק מוסיף לפתח נושא זה, ומבאר כיצד הרמת קרן ישראל ונשיאת ראשם – קשורה לכתרים שנקשרו לראשם במעמד הר סיני, ולקרינת פני משה.
כתרים אלו, שנקשרו לראש ישראל במתן תורה, ניטלו מהם בחטא העגל, כדברי הגמרא:
"דרש רבי סימאי – בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו ששים ריבוא של מלאכי השרת, לכל אחד ואחד מישראל קשרו לו שני כתרים, אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע. וכיון שחטאו ישראל, ירדו מאה ועשרים ריבוא מלאכי חבלה, ופירקום. שנאמר: 'ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב'… אמר רבי יוחנן – וכולן זכה משה ונטלן, דסמיך ליה: 'ומשה יקח את האהל'. אמר ריש לקיש – עתיד הקדוש ברוך הוא להחזירן לנו, שנאמר: 'ופדויי ה' ישבון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם' – שמחה שמעולם על ראשם".
הכתר שעל הראש מבטא את הייחודית האישית, שהרגשתה התעצמה במתן תורה. לאחר חטא העגל ניטלו הכתרים מעל ראשם של ישראל, ונסתלקה תחושת האינדיבידואליות. הוא שאומר הכתוב: "וביום פקדי ופקדתי" – התוצאה השלילית של חטא העגל ניכרת במפקד ובנשיאת הראש של כל אחד ואחד[12].
כתרים אלו שניטלו מישראל – נטלם משה רבנו, והם ניכרים גם בקרני הודו וקרינת פניו. מכאן אנו באים לפרשת שקלים, כפי המובא בפסיקתא:
"…וכיון שירד משה לקראת ישראל ראו אותו דבר מעולה ומשובח, כמה שאין אדם יכול להסתכל ביום כשהוא עולה כך לא היה אדם יכול להביט במשה אלא א"כ נותן סורר על פניו שנאמר: 'ויתן על פניו מסוה'. באותה שעה היה רע על ישראל, אמרו: אנחנו בירידה מפני שעשינו אותו מעשה, ואף הקדוש ברוך הוא נתרצה לנו וסלח לעונותינו, ואף אתה משה היית עמנו – וקרניו של משה זקף וקרנינו שפלות? מיד בא לו משה אצל הקדוש ברוך הוא, אמר לו: ריבונו של עולם, כשהשפלת אותם אף אני נשפלתי עמהם, שנאמר: 'וישח אדם וישפל איש' זה משה, ועכשיו שזקפת ראשי אף כך רומם ראשם. אמר לו הקדוש ברוך הוא: לך רומם ראשם"[13].
קרני ההוד שעל הפנים נובעות מההארה הפנימית, שהרי 'פנים' מלשון 'פנימיות' – הווה אומר שקרני ההוד מהוות גילוי של סוד האישיות בפנים. הכתרים, ועימם הרגשת הייחודיות האישית נסתלקו לאחר חטא העגל, אולם הם שבים ומתגלים ביחס לשקלים המנשאים את ראש ישראל, ומרוממים את קרנם – על ידי משה.
כתרים אף חוזרים לישראל בכל ליל שבת, ועל ידם הם יורשים את תוספות השבת. מדי שבת בשבתו חוזרת הרגשת האינדיבידואליות לכל אחד מישראל: "על ידי זה חוזר ונתנשא ראש כל אחד בשבת"[14]. מכאן נמצאנו עומדים על סיבת קריאת פרשיית שקלים דווקא בשבת, ולא בראש חודש אדר שהוא זמן ההשמעה על השקלים: "שבשעת קריאת הפרשה דשקלים בשבת שלפני אדר יהיה לפני השם יתברך כאילו משה רבנו עליו השלום עומד וזוקף את ראשם"[15].
הקדימו שקליהם לשקלי המן
פרשיית שקלים נקראת דווקא בסמוך לראש חודש אדר – כדי לגבור על עמלק, כפי שרמוז בגמרא שהובאה לעיל: "להקדים שקליהם לשקליו" – בכל שנה ושנה.
ייעודם של השקלים שנתרמו למשכן היה לנשא את ראש כל אחד ואחד מישראל ולהרים את קרן היחידאיות. אולם יסוד נוסף טמון בשקלים ובמשכן – האחדות. יש שהמקדש מהווה מכון ליחידים, כפי שעולה מתהילים: "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד" – לדוד היחידי[16], ויש שהמקדש מהווה מכון לרבים ולכלל ישראל.
הגבורה על שקלי המן, יש שהיא באה דווקא מהפן הכללי, בצירוף כל חצאי שקלי ישראל לסכום אחד, כפי שאמרו בתוספות:
"שמעתי שעשרה אלפי כיכר כסף עולין חצי שקל לכל אחד מישראל שהיו שש מאות אלף כשיצאו ממצרים, ואמר שיתן לאחשוורוש כל פדיונם ודוק ותשכח"[17].
אם עד עתה עסקנו באינדיבידואליות, הרי שדברי התוספות מדגישים את חשיבות האחדות הכוללת. אמנם כל אחד ואחד מישראל תרם בפני עצמו, אולם רק צירוף שקליהם של כל ישראל ביחד הוא שעמד בפני שקליו של המן. אמנם כל אחד תורם בפני עצמו, אבל סכום התרומה היחידאית אינו שלם – מחצית השקל. כל אישיות, עם כל יחידותה, היא רק מחצית, ובאורח פרדוכסלי המתח הנוצר מבין החצאים מהווה את השלמות הישראלית[18]. המן טען לחוסר אחדותם של עם ישראל ואמר שהוא: "מפוזר ומפורד בין העמים"[19], בודדים שלא נתבררה אישיותם. כאלה הם שקליו ששקל עליהם לאבדם – עומדים כל אחד בפני עצמו. בשקליהם של ישראל ישנה תגובה לטענה זו, בבחינת: "לך כנוס את כל היהודים"[20]. החצאים משלימים זה את זה, ובצירוף ייחודיותו האישית של כל יחיד נוצרת אחדות אחת, שהיא המנצחת את המן-עמלק[21].
מדברי ה'שפת אמת' על פרשת שקלים עולה הקשר בין השמחה שבחודש אדר לבין תרומת השקלים למקדש. נדבת ישראל למשכן לוותה בשמחה, ומכאן גישה חדשה שמחת אדר. כך: "כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה"[22] – מפני שבשמחה זו, והתעררות הרצון והנדבה בלב ישראל ייבנה המקדש במהרה בימינו[23].
נמצאנו למדים:[24]
בפרשתנו מסופר על אחת משלוש התרומות שהרימו ישראל למשכן. בפרשיית שקלים, שאותה אנו קוראים בשבת זו, מסופר על תרומה נוספת משלוש התרומות – מחצית השקל שניתנה מידי שנה בא' בניסן, אשר השמיעו עליה בא' באדר, וייעודה היה הפעלת המשכן במשך השנה. פרשייה זו פותחת את סדרת ארבע הפרשיות. המהר"ל ראה סדרה זו כחטיבה אחת, וביאר שקריאת שקלים מהווה הכנה לחידוש העתידי שבניסן, המתחיל להתעורר כבר באדר. ר' צדוק עסק בשקלים מראי האינדיבידואליזם – השקלים מנשאים את ראש ישראל, ואת הייחודיות האישית של כל יחיד. כך בתרומת השקלים במדבר, וכך בכל שנה ושנה בקריאת פרשייתם. זהו אף עניין הכתרים שנתנו לישראל במתן תורה, וקרינת הפנים. אלא שאלו ניטלו מישראל, לאחר חטא העגל, ועמם נגנזה האינדיבידואליות.. בקריאת פרשיית שקלים, ב'שבת מברכין' אדר, הם שבים ומתגלים אצל כל אחד ואחד מישראל. אלא שהאינדיבידואליות היא רק צד אחד של המטבע, ובצד השני ניצבת האחדות – כאשר כל חצאי שקלי היחידים מצטרפים לכלל ישראלי אחד. בכוח אחדות זו גוברים ישראל על שקלי המן, ודוחים את קטרוגו. מנדבת שקלים אלו עולה שמחת אדר, שבכוחה נבנה המקדש – כך בזמן המשכן, וכך במהרה בימינו. [25]
[1] וראה 'תורה שלמה' ויקהל עמ' לה – חשבונו של הגר"א בדבר ענני הכבוד.
[2] שמות לה, כא.
[3] ראה רש"י שמות ל, טו. 'כלי יקר' שם לה, ה ו'משך חכמה' שם לה, ה. וראה 'תורה שלמה' לה, מו שהביא את מדרש הגדול. וראה כדבר הזה במקבילות שציין ב'תורה שלמה' על ג' התרומות שכנגדן נוהגים כיום לתת ג' מטבעות לזכר מחצית השקל. וראה ב'ביאור הלכה' דבריו בזה. וראה עוד 'תורה שלמה' כי תשא מילואים עמ' קסז. תרומה עמ' ח.
[4] שקלים א, א: "באחד באדר משמיעים על השקלים".
[5] ראה 'חזון המקרא' בהקדמה.
[6] מגילה יג ע"ב.
[7] ראה 'אור חדש' ג, ט ד"ה 'ועשרת אלפים'.
[8] שמות ל, יב.
[9] תנחומא כי תשא, ג (ורשא).
[10] 'פרי צדיק' שקלים א. חשיבותה של האינדיבידואליות מופיעה גם בדברי הרב קוק, ב'ערפלי טוהר' (קעד): "כל מה שנכנס בנשמה אחת מהשפעת חברתה, אף על פי שמועיל לה הדבר מאיזה צד, שסוף כל סוף הוא מקנה לה איזו ידיעה, או איזו הרגשה טובה ומועילה לפעמים, הוא עם זה מזיק לה גם כן, במה שהוא מערב יסוד זר במהותה. ואין העולם משתלם כי אם במעמד של שלילת ההשפעה הזרה, ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמור דעו את ד', כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם. המהלך השולל את ההשפעות הזרות לגבי כל פרט, אף על פי שנראהו בצורה הורסת, הוא הסתירה המביאה לידי הבנין היותר קיים ויותר משוכלל, והוא המבוא היחידי לחיי עולם הבא, שכל אחד ואחד עושה לו הקב"ה עדן בפני עצמו, עדנך לא נאמר אלא עדניך. ההכרה הכללית באומה להישמר מהשפעות זרות היא יסוד התחיה, והיא חודרת בתור תסיסה פרטית, מחוללת הריסות, עושות מהפכות, ובונות עולמות חדשים, קיימים ובהירים".
[11] בבא בתרא י ע"ב.
[12] שמות לב, לד.
[13] פסיקתא רבתי כי תשא, י, הובא ב'תורה שלמה' ל, מה.
[14] 'פרי צדיק' שם: "ושם בשבת אמרו דמשה נטל גם להכתרים דישראל, וברש"י שם דהוא הקרני הוד, ועיין בפרי עץ חיים (שער השבת פרק ח') דבליל שבת מחזיר משה הכתרים לישראל ומזה יורשים התוספות שבת, עיין שם. ונראה דרצה לומר הנשמה יתירה הנתוספת בשבת שמובא בזוהר (ח"ב פ"ח ב) דהוא כדוגמא דעלמא דאתי, וכן איתא בברכות (נ"ז ב) דהוא אחד מששים לעולם הבא. והיינו מאותן עטרות דעולם הבא הנ"ל, ועל ידי זה חוזר ונתנשא ראש כל אחד בשבת".
[15] 'פרי צדיק' שם, ב: "ובחטא העגל פרקום לכתרים דמתן תורה, וזכה משה ונטלן כמו שאמרו בשבת (פ"ח א). וכיון שניתקן החטא על ידי השקלים מחזיר להם משה רבינו ע"ה הכתרים אף בחול, ובזה מרים קרן ישראל (ונתבאר מאמר א'). ועל כן שאל בפרשת שקלים – כיון דהרמת קרן ישראל על ידי השקלים צריך להיות על ידי משה כנ"ל, אמר: משאני מת ואף שבית המקדש יהיה קיים ויתנו שקלים מכל מקום אינו נזכר ובמה תרום קרן ישראל? דהיה סבור שיבטל הרמת קרן דהחזרת הכתרים. ואמר לו ה' יתברך שבשעת קריאת הפרשה דשקלים בשבת שלפני אדר יהיה לפני ה' יתברך כאילו משה רבינו ע"ה עומד וזוקף את ראשם. ובשעה שקוראין הפרשה דשקלים בשבתו בפרשת כי תשא הוא קריאה ככל קריאת פרשיות התורה, רק כשקוראין הפרשה בשבת שלפני אדר או באחד באדר אז משה רבינו זוקף את ראשם".
וראה עוד ב'שבת ומועד בשביעית' פרשת משפטים-שקלים.
[16] תהילים ל, א.
[17] מגילה טז ע"א, וראה הגהות הב"ח שם. וראה עוד 'תורה תמימה' אסתר ג, ט בהערה.
[18] ראה ב'אלשיך' (שמות ל): "והנה על דבר שיעור מחצית השקל ולא שקל שלם, אמרו רבותינו ז"ל (ירושלמי שקלים ב ג) הטעם מפני שהעבודה זרה שקולה כעובר עשרת הדברות, על כן הביאו עשרה גרה. ובשם החכם ה"ר שלמה בן אלקביץ ז"ל שמעתי שהוא להורות את בני ישראל יחס אחדותם, בל יעלה על לב איש מהם שהוא נפרד מחברו, כי אם כאלו כל אחד חצי, ובהתחברו עם כל אחד ואחד מישראל נעשה אחד שלם. על כן כל אחד יביא מחצית".
[19] אסתר ג, ח.
[20] אסתר ד, טז.
[21] זהו ההבדל בין צדקת ישראל לצדקת אומות העולם. כפי שאומר הפסוק: "צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת"[21]. אלו ואלו תורמים, אך אלו נתינה חיצונית בלי הממד הפנימי, ואלה נתינה שכולה פנימית. זהו ההבדל בין תרומתו של המן לגנזי המלך אחשוורוש, לבין תרומת שקלי ישראל לתפעולו של המשכן. ממילא בהקדמת שקלי ישראל מתבררת הפנימיות, ובטל קטרוגו של המן, כך בזמן ההוא וכך בכל שנה ושנה. ראה 'פרי צדיק' שם, טו. וראה עוד בהרחבה בעניין קריאת שקלים ושייכותה לפורים במאמר: 'פרשת שקלים במשנת ר' צדוק הכהן".
[22] תענית כט ע"א.
[23] ראה 'שפת אמת' שקלים תרל"א, תרמ"א ותרמ"ד.
[24] תוספת זו הינה מדברי העורך.
[25] שיחה זו נאמרה בשנת ה'תש"ל.