אחד השיאים של עבודת יום הכיפורים, ואולי השיא המשמעותי ביותר של עבודת הכפרה ביום הכיפורים – הלבנת לשון הזהורית. ענין זה קשור לעבודת שעיר המשתלח, שהיא סוגייה בעייתית לעצמה[1], וכהקדמה לה באה הגרלה, ובה נעיין בשיחה זו.
הגרלות בעבודת המקדש היו מעשים שבכל יום. אמנם אם אלה היו גם ביום הכיפורים, נחלקו ראשונים, הרמב"ן והמאור (לגבי מכשיר עבודה כגון תרומת הדשן), וגם דעות הפייטנים חלוקות[2]. הגרלות אלו דומה להן גם בעסקי החולין, כגון ירושה וכו'[3], והמשותף לכולם – צורת בירור בחברה האנושית. הסבר צורת בירור זו איננו טכני. כך ההסבר שלה איננו טכני. כך ב'חוות יאיר' על צד ההשגחה שבדבר[4], שיסוד לה בפסוק במשלי: "בחיק יוטל גורל"[5].
אמנם הגרלת השעירים מתייחדת, שהרי עניינה בברור כלפי שמיא, והשאלה הנוקבת מה צורך יש בה, הרי אפשר לשמים לגלגל כפי הראוי להיעשות?[6] אכן, הצורך במעשי האדם עורר את השאלות ההלכתיות – האם יש בגורל השעירים משום בירור או משום הקדש וכו'[7].
בצד המחשבתי של העניין אנו מוצאים גישות שונות, ואפילו מנוגדות[8]. גישה אחת מסבירה את הדבר ביחס לעבודת המקדש וענינה רק ביחס לימי הבית, וגישה שניה עומדת על הסברים ולקחים עם משמעות לדורות, ואלה מתחלקים לשנים, לקחים אישיים ולקחים לאומיים.
גורל בידי שמים
הרמב"ן כתב שאין להסתפק בהקדשת פה בשעירים, מפני שיכולה היא להתפרש כהתייחסות לעבודה זרה, ואילו הגורל מייחס את כל הפעולות לשמים[9]. בכיוון דומה הלך גם המאירי, וחידש מכוח כך שלא היו מעבירין לפני הכהן הגדול את השעירים[10]. מעין זה בספרונו, שהדגיש את מעשה הגורל דווקא על ידי הכהן[11]. בדרך דומה פירש גם בעל 'אור החיים', אם כי חתם "יש סוד בגורל". ובאלשיך – לבטא שרצון ד' מתקיים על שניהם, לקח של פיוס בחברת.
בגורל יש מעין ביטול הדעת האנושית, ותלות ברצון עליון, דבר המתקיים דווקא במקדש[12]. כך ב'שפת אמת' על 'בעלת תעלומות' – כעין ביטול הבחירה ותלות בדעת העליונה; בחירה שלא לבחור[13].
גורלנו בידינו
בדרך שונה הנראית כמנוגדת לגישה הקודמת – הדגישו את הגורל כבבואה של הבחירה האישית[14]. בעל 'עקדת יצחק' עמד על כך שלאדם השב המבקש לשוב בתשובה נתונים בסיסיים קשים ומכבידים, כגון המבנה הנפשי, הגופני וכו', ולכן ראויים החוטאים לסליחה; דהיינו, הגורל מבטא את החלקים שלא תועיל בו ההשתדלות. אמנם כנגד כך ניתן לראות בגורל את הדגשת הבחירה וגורליותה. המעשה הקטן, ההחלטה הגורלית היא ביד האדם-הכהן, והמסקנות מאליהן[15]. לחירות הבחירה באה תפילת 'כל נדרי' – לשחרור ממחשבת גורל כפוי. רוצה לומר: אתה המגריל והמחליט, ומכאן תוצאות לאחר מכן. ביד האדם לכבוש את יצרו, ולו עצמאות וחירות רוחנית[16], וזהו הלקח האישי.
רמזים ללקח הלאומי אנו מוצאים במדרשי חז"ל, ובאברנבאל בא הניסוח הבהיר: שני השעירים – יעקב ועשיו, והגורל נמצא במובן של שכר – מושגח ואינו מקרי. בדרך זו העמיק המהר"ל – על גורל המתקיים בין שניים שיחס יש ביניהם, ומעלתם של ישראל כגורל לה'[17].
יום הכיפורים מיוחד לישראל, ויש בו התמודדות בינם לבין האומות; אמנם זו תוכרע בהתאם להתמודדות הפנימית. בישראל, מבחינה האישית, מודגשת ביום זה עצמאות הבחירה, 'לקיחת הגורל בידיים'. מכאן מואר יום הכיפורים מזווית נוספת – כחג תורה שבעל פה, כח היצירה האנושי-ישראלי, יום מתן לוחות שניים[18]. מעתה מובן הניב – 'מה נעים גורלנו', שיסודו בספרי על הבחירה[19], ובמדרש 'שוחר טוב': "הגורל הזה תמכנו בסיני"[20].
יום הכיפורים הוא יום חשבון הנפש האישי והכלל-ישראלי. מכאן הסנגוריה על עם ישראל, עם שרידי חרב, שחייבים להרגיעו, וגלגול עוונותם על השעיר. חובת הבחירה האישית, מתוך שמחה בגורל הלאומי. מושג הגורל בשפה ובמחשבה המודרניים.
אמרו במדרש: "כחוט השני שפתותיך זה לשון של זהורית, ומדברך נאוה זה שעיר המשתלח. אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבש"ע אין לנו לשון זהורית ושעיר המשתלח. אמר להם: כחוט השני שפתותיך, רחישת פיך חביבה עלי כחוט השני של זהורית. ר' אבהו אמר עלה 'ונשלמה פרים שפתינו', מה נשלם תחת פרים ותחת שעיר המשתלח? שפתינו"[21].
נוי בדיבור על חן המדבר, על שעירי המדבר. שלום שפתיים במעשה ההגרלה, האישי והלאומי, ואזי – כולו הפך לבן טהור הוא.
נמצאנו למדים:[22]
כהקדמה לשיאה של עבודת יום הכיפורים בא הגורל, המתייחד מיתר הגורלות בהיותו מכוון כלפי עבודת שמים. במחשבת העניין אנו מוצאים שתי גישות קטביות: האחת מדגישה את מסירת הבחירה והפעולה האנושית בידי הגורל האלוקי, ואילו השנייה רואה בגורל דווקא בבואה לבחירה האנושית ו'לקיחת גורלנו בידינו', שיש בה עצמאות וחירות אישית-רוחנית. ביום הכיפורים ישנה התמודדות בין ישראל לאומות העולם, המסומלת בגורל שבין השעירים, ובישראל מודגש אז כוח היצירה הישראלי. מחשבון הנפש האישי והכלל-ישראלי עולה הסנגוריה ביום הכיפורים, מחובת הבחירה האישית מתוך שמחה בגורל הלאומי; ואזי כולו הפך לבן טהור הוא. [23]
[1] ראה מעיינות א 178. טרופר – בשבילי מקרא וחז"ל. נחשוני. טל חרמון. בינה במקרא.
[2] ראה 'נתיב בינה' ה' 264.
[3] ראה אנצ. תלמודית: גורל.
[4] ס' סא.
[5] משלי טז, לג.
[6] ראה א'זנים לתורה' ויקרא יד ה ביחס לשני צפרים.
[7] לעלות שניהם, לראותם וכו' ('סדר יומא' עמ' פד)
[8] ראה אנצ. עברית. מקראית. אוצר ישראל.
[9] ראה הרב סולובייצי'ק – התשובה עמ' 287.
[10] ראה יומא יח. מאירי עמ' כג, נו.
[11] ע"פ משלי טז, וראה 'בית יעקב' ג 187.
[12] ראה 'תורה אור' עמ' 246, קכא, ק, 180, בטול הדעת האנושית, תלות ברצון עליון, דווקא במקדש, זדונות (עזאזל) כזכויות (חטאת). וכן בסדור חב"ד רפג ע"ב. הרב סולוביציק על התשובה 292.
[13] 'שפת אמת' דברים פא. בעקבותיו ב'בני ייששכר' כג שלכן בראש העמוד (ראה שו"ב 20). מעין זה בסוד ישרים=נח"ב יוה"כ רלח, בסגנון דומה 'בית יעקב' ג' 172. אין אמונה במקרה – 'רסיסי לילה' ס' יח. נח. וכן ב'מכתב מאליהו ב עמ' 129.
[14] ראה ב'היכל הברכה' ('פניני החסידות'). פירוש רש"ר לתורה, במעגלי שנה (יעקבסון, מוראל). 'עקדת יצחק' שער סג.
[15] ראה 'מכתב מאליהו ד, עמ' 67.
[16] צמד הפסוקים במשלי טז, וב'דעת מקרא' מדגשי את עצמאות האדם וחרותו הרוחנית, כשבידו לכבוש יצרו.
[17] דרשות עמ' ל', גורל בין שנים, יחס ביניהם, מעלתם של ישראל (ואולי נרמז ב'דובר צדק' 99). בחסידות ראה 'באר משה' ויקרא רל. דיוקים – וולף.
[18] הרב סולובייצ'יק, 'ימי זכרון' 245, כעין 'כל נדרי' היתה נדברים ביסוד תושע"פ. ראה שיחה ליום הכיפורים – 'ההיסטוריה של יום הכיפורים'.
[19] ספרי ראש פרשת ראה.
[20] 'שוחר טוב' טז. חבלים בנעימים – תושב"כ ושבע"פ, גורל לעומת האומות (מונק א מח). ובעולת ראיה ח"א עמ' קט (ח"ב תנ).
[21] 'שיר השירים רבה' ד, ד.
[22] תוספת זו הינה מדברי העורך.
[23] שיחה זו נערכה משיחה שנאמרה בליל יום הכיפורים תשמ"ט.
הזכויות שמורות למשפחת הדרי. לפניות וקבלת השיחות: 0587943034/elishag100@gmail.com
לעילוי נשמת אלקנה ז"ל בן הרב אליהו אריה וחנה.